פרק 17-

3.6K 229 20
                                    

שמעתי מישהו עולה במדרגות וכשראשו של עמית נכנס בדלת ליבי החל להאיץ מלחצים.
"הי" הוא אמר לי.
"הי" עניתי בלי ברירה
"תקשיבי לגבי איידן-" הוא בא להגיד משהו אך קטעתי אותו.
"עמית הכל טוב בסך הכל אני זו שאמרה לך להתקדם האלה" אמרתי.
"כן״ הוא אמר וירד למטה.
א לאחר כמה דקות דור וגל יצאו מחייכים מהחדר וכבר הבנתי לבד הכל.
"הופה הופה סחורה מאירופה" אמרתי צינית מחייכת.
"יש לך את זה ביותר מוזר? " דור שאל וגיכך.
" ששש" אמרתי לו.
"את בטוחה?״ ענה בחיוך תחמני ואחרי שניה מצאתי את עצמי באוויר על גבו של דור.
"דיי תוריד אותי" צעקתי ברחבי הבית.
הוא ירד במדרגות למטה ולא הוריד אותי.
"נו, תוריד" אמרתי כבר עצבנית.
"דיי" אמרתי לו צוחקת מוסיפה קללה למשפט ואז הוא הוריד אותי.
"פעם אחרונה אחרונה שאת מקללת מובן? " הוא אמר רציני. סליחה?
" אני לא שואלת אותך מובן? " חיקתי אותו בזלזול מה שגרם לו שוב להתעצבן.
ואז הרגשתי שלחי שלי שורפת ופה הבנתי שהוא סטר לי, הדמעות עלו לפניי וממש נפגעתי ממנו.
" אתה רציני? חבל שאור לא פה לראות אותך,אתם שילוב מעולה" אמרתי וזה ממש ישמע רע אבל באותו רגע שום דבר לא עיניין אותי, לפני שהוא הספיק לענות פשוט עליתי לחדר שלי ונעלתי אותו, אף אחד לא בא לראות מה איתי.
פתחתי את הארון הוצאתי ג'ינס שחור וחולצת אדידס לבנה ארוכה בטן נעלתי נעלתי אדידס לקחתי תיק שבו היה בגדי החלפה ודברים בסיסים.
אף אחד לא היה בבית,'מוזר' מלמלתי לעצמי.
יצאתי מהבית והלכתי והלכתי והלכתי אני אפילו לא יודעת לאן.
הטלפון מצלצל ועל הצג הופיע שמו של דור,סיננתי עוד פעם סיננתי הוא התקשר איזה עשר פעמים ואני? אני לא עניתי.

המאפיונר הפרטי שלי Where stories live. Discover now