המאפיונר הפרטי שלי

פרק 24

נכנסתי למונית והחלה הנסיעה, אחרי כמה זמן  הגענו לשדה.
עברתי בדיוטי פרי וחיכיתי לטיסה מביטה באנשים, במשפחות שהטיסה היחידה שהם עולים זה לטיול משפחתי. לאחר כשעה כבר עליתי למטוס.
הטיסה עברה בסדר, לא משהו, כל הזמן חשבתי רק כל מה יהיה שאני אגיע לארץ.
אחרי שעתיים נחתתי, לקחתי את המזוודות ועליתי למונית.
לאחר חמש דקות כבר הייתי מחוץ לדלת, פשוט עמדתי ולא זזתי, לאחר כמה רגעים היא נפתחה וזו לא הייתה אני, זה היה עמית, הוא עמד והסתכל לי בתוך עייני
"מה את עושה פה? "שאל לא מבין.
" החלטתי לחזור" אמרתי בראש מושפל.
"זה מפריע לך שחזרתי? " שאלתי כי ראו שלא היה לו נוח לידי.
" אני חושב ש.." הוא לא הוסיף מילה ופשוט תפס את פניי התקרב כל כך קרוב ששמעתי את נשימותיו ולבו דופק חזק.
לאחר כשניה כבר שפתינו היו מחוברות ככה שהוא מנשק אותי בעדינות רבה.
החזרתי לו בחזרה, ככה שהנשיקה רק הפכה ליותר ויותר עמוקה.
הרגשתי כל כך טוב, כל כך שלמה, כל כך - אוהבת!.
לאחר כמה זמן התנתקנו בשל חוסר בדבר הזה ששמו 'חמצן' .
הורדתי את ראשי ממבוכה אך עמית הרים אותו והסתכל לעניי,.
"אני אוהב אותך " הוא לחש ובגופי עברה צמרמורת לא קטנה.
" אני אוהבת אותך! " החזרתי וחייכתי חיוך קטן.
לקחתי את המזוודות ונכנסו הביתה.
עליתי לחדר וסידרתי כל דבר במקום, שאר הדברים צריכים להגיע מחר כבר עם הקרטונים.
סידרתי הכל והרגשתי שמישהו בוהה בי.
הסתובבתי ומי לא אחר מאשר עמית.
" אתה שוב בוהה בי " אמרתי וחייכתי.
" עכשיו כן" הוא ענה מתחכם.
"אני שמח שחזרת, את לא יודעת כמה, את פשוט לא יודעת" הוא אמר.
"אבל-איידן" אמרתי
"נפרדנו ביום שעזבת " הוא אמר וחשתי הקלה.
" אתה רוצה לישון פה היום? " שאלתי.
" אני אשמח " הוא ענה וחייכתי.
" טוב אני נכנסת להתקלח " אמרתי ועלה לו חיוך תחמני.
"בחלומות" הוספתי.
"ככה להתעלל בי? " שאל בקול ילדותי.
לא הוספתי מילה והלכתי למקלחת.
התקלחתי וכשיצאתי ראיתי את עמית כבר ישן.
לקחתי את בגדי והתלבשתי בחדר של דור.
יצאתי ונכנסתי בין זרועותיו של עמית, לאחר כמה שניות הרגשתי אותן לוחצות חזק אך לא כל כך, פשוט עוטפות אותי בחיבוק חם ונעים.
וככה נרדמנו.