המאפיונר הפרטי שלי

פרק 50-אחרון!

"יאן קומי" קולו המעצבן של דור צעק לי על הבוקר וגרם לכרית שלי חשק להתעופף לה אליו.
" אני קמה אני קמה " אמרתי בלא כוחות מביאה בשעון הכחול שמראה על השעה שבע בבוקר.
קמתי במרץ כרגיל כמו בכל בוקר לבדוק אולי הוא שלח לי הודעה, מאז כבר שנה עברה ,שנה מלאה בקשיים וטלטולים ובהחלטה על מה יהיה גורלי .
יון לא דיבר איתי,כנראה שהוא התכוון לכל מילה ממה שהוא אמר ואולי זה לטובה .
את רוב החופש הגדול של שנה שעברה העברתי בבכי ולנסות להבין אותו,אך מי יבין אותי? מי יבין את הסערה שמתחוללת בי.
כן עברה שנה וכבר סיימתי בית ספר, דור באוניברסיטה ומאיה עדיין איתו, אני וגל כרגיל החברות הכי טובות ועם כל השאר אני עדיין בקשר ובכנות ? ההעברת זמן איתם השנה היה הדבר היחיד שהוציא אותי מהדיכאון.
"יאן חמודה בואי לאכול " אמי קראה לי מלמטה והרגשתי את בטני מתהפכת וצועקת לא לאוכל.
" אני לא רעבה, אני יוצאת מעט לשאוף אוויר,חנוק לי בבית" צעקתי מחדרי כאשר שטפתי את פניי ולאחר מכן הברשתי את שערי .
נכנסתי לחדר ומאחר שקר לבשתי ג'ינס לבן חלק וסריג בצבע שמנת, נעלתי סופרסטאר התזתי על עצמי מעט בושם וירדתי למטה.
" יצאתי" קראתי לעבר אמי ואבי שישבו במטבח ואכלו ארוחת בוקר.
הרוח הקרה פגעה בפני החשופות וחדרה לעצמותי כאשר פתחתי את דלת הבית יורדת במורד מדרגות הכניסה ומוציאה כמות נכבדת של אוויר שאגרתי.
הסתובבתי בעיר והבטתי על הבניינים הגבוהים שחלקם ישנים חלקים עכשיו נבנו,על המשפחות האוהבות שרצות יחד להספיק לאוטובוס ולרעש המרגיע של הילדים הצוחקים.
הגעתי לאחד מגני המשחקים והתיישבתי על נדנדה בצבע כחול שכבר דהה ומוודאת שאינה רטובה מהטל.

פלאשבק *
"די יון " קראתי לעבר יון אשר נדנד אותי חזק בנדנדה הכחולה, אני וגבהים לא הולך יחד.
" מה את מפחדת, לא יקרה לך כלום, מקסימום תעופי" אומר בטון רגוע ובליבי אני מתחרטת שלא בחרתי במגלשות ,טיפשה שכמותי .
"תוריד אותי עכשיו" צעקתי עם בכי מדומה .
"טובטוב רק אל תהרגי אותי" הוא אמר צוחק עליי וחיוך יפיפה על פניו.
ירדתי מהנדנדה והתיישבתי על הספסל מסדרת את השרוך שבנעל שלי.
יון התיישב לידי ורק הביט בכל צעד וצעד שאני עושה.
"מה אתה מ- " הוא קטע אותי בנשיקה קטנטנה.
" אני אוהב אותך " הוא אמר כאשר מצחינו צמודים אחד לשני.
" אני אוהבת אותך " החזרתי לא מבזבזת שניה ומנשקת אותו בחוזקה.

סוף פלאשבק **

והנה שוב אני יושבת על הנדנדה שחלקנו ביחד ובוכה על אהבה נכזבת.
בעוד אני מגבת את הדמעות אני לפתע רואה אותו מרחוק, אחרי שנה שלמה כמעט שלא נפגשנו אפילו פעם אחת, כאילו שהעולם צוחק עליי, בדיוק עכשיו, בדיוק פה.
הוא יפה כרגיל, הוא לבוש בחולצת טריקו שחורה וגינס קצר לבן, ונעלי אדידס שאני קניתי לו .
הבלורית שלו הייתה מסודרת כרגיל, פשוט יפיפייה, ועיניו, עיניו הירוקות - בכו, דמעות נזלו, הרגשתי שהלב שלי מתכווץ.
זה כאילו שהלב שלי התנתק מהראש ורגליי בניגוד למוחי קמו אליו.
"יון?" שאלתי והוא הסתובב.
"יאן" החזיר וחיוך עלה לפניו
"הכל בסד-" ושוב הוא קוטע אותי בנשיקה הסוערת שלו, נשיקה ששתינו הזדקננו אליה, יותר משנה, שתינו פשוט צמאים אחד לשני.
תפסתי בעורפו מקרבת אותו אליי עוד קצת,רק עוד קצת.
"יון אנחנו לא ביחד״ אמרתי עוצרת את הרגע היפיפה הזה מזכירה לעצמי שדי לכאבי הלב.
"מעכשיו כן, קשה לי יאן את הפכת לי את הלב במאה שמונים מעלות, את גרמת לי להבין שיש לי סיכוי לאושר משלי״ הוא אמר וגרם לליבי לדפוק במהירות .
"אבל, אתה וויתרת ,אתה העדפת להתעלם ממני ולגרום לפרידה במקום להילחם עליי" התחטתי בו את המציאות שנראה לי שהוא כבר ידע.
"את צודקת אבל את צריכה להבין שהכל היה לי חדש, אני לא הייתי מסוגל להתחייב למישהי אף פעם ופתאום שכן ,פחדתי "
" אני לא יודעת מה להגיד לך " אמרתי מתכוונת לעזוב .
"יאן, בבקשה, השנה הזו הייתה השנה הכי לא טובה שלי, לא הצלחתי להתרכז באוניברסיטה, נכשלתי בהכל, וכמה שניסיתי לשכוח ממך לא הצלחתי, פשוט לא, את זו שמסטוציונר הפכה אותי לבנאדם שמרגיש דברים" הוא אמר כאשר מצמיד שוב את מצחינו.
"זה אני ואת מעכשיו" לחש לי וחיוך זחל לפני.
"רק אני ואתה" אמרתי ומשכתי אותו אליי שוב.

סוף!!
אז בנות מאיפה להתחיל, דבר ראשון אני לא אעשה אפילוג כי העדפתי שלא אז פשוט כתבתי את זה כאן בקצרה,.
אז תודה רבה לכל מי שקרא את הסיפור והגיב או אפילו עשה לייק אתם לא יודעים כמה שזה עשה לי טוב לראות את זה, שמחתי מאוד לכתוב את הסיפור הזה ואני לא מאמינה שכבר גמרתי אותו, כל כך קצת זמן עם כל כך הרבה אהבה.
אני אוהבת כל אחד ואחת מכם ותודה רבה שליוותם אותי עד לפה.
אמנם הסיפור הוא לא הסיפור הכי יפה בעולם וגם לו יש קצת בעיות, וכמובן שצריך לסדר אותו, אבל תצפו לסיפורים הרבה יותר יפים ממני כאשר עכשיו אני יודעת איך לכתוב יפה, ויש לי בסיס.
אז תודה רבה לכולם ואני לא מאמינה שסיימתי אותו כבר כמובן ששמחתי מאוד לכתוב לכם אותו ונהנתי. אוהבת מלאא אופיר 💙💙