קמתי הבוקר מלאת מחשבות, לא ידעתי מה לעשות, לחזור? לא לחזור? זו השאלה.
קמתי והלכתי לצחצח שיניים, אחרי הרבה התלבטויות החלטתי לחזור הביתה, לאמריקה.
יצאתי מהמקלחת והתחלתי לארוז סיימתי הכל והתקשרתי לאמא.
"אמא? " שאלתי לטלפון.
" כן חמודה, הכל בסדר? " היא שאלה בחזרה.
" יש חי משהו לבקש שאני ממש אשמח שתביני אותו" אמרתי חוששת לתשובתה.
"את מלחיצה אותי, בטוח שהכל בסדר? " היא שאלה שוב.
" אני רוצה לחזור לאמריקה" אמרתי בלי עצירה.
"כן חמודה זה בסדר" אמרה בקול עדין לאחר כמה שניות של שתיקה.
"תודה " אמרתי לה
"הכרטיס יהיה מוכן כבר היום" היא הוסיפה, למשפט.
"אוקיי " אמרתי וניתקתי."
התחלתי לארוז וסיימתי לאחר שעתיים.
אמא שלחה לי הודעה שיש לי טיסה עוד שעתיים וחצי.
הזמנתי מונית ולקחתי את כל הדברים שההיתי צריכה לטיסה.
המונית כבר הייתה בחוץ אז יצאתי אך לפני זה חיפשתי את דור, לא ראיתי אותו כבר הרבה זמן.
באתי לצאת מהדלת אך לפתע היא נפתחה, דור נכנס הביתה עם איזה מישהי ששתיהם צוחקים.
לא ציפיתי למשהו אחר ממנו, כל כך התאכזבתי ממנו
הוא נכנס וראה אותי עם המזוודות.
"לאן זה? " הוא שאל.
" יצאתי החוצה ולחשתי "הביתה" והתקדמתי.
נכנסתי למונית ונסענו לשדה.
YOU ARE READING
המאפיונר הפרטי שלי
Lãng mạnיאן שחשבה שמצאה את האהבה הגדולה שלה טעתה ופשוט ראתה את האדם הלא נכון, אך שפגשה בדרך מאוד מאוד מוזרה את יון לא חשבה שזה יוביל אותה לאהבה גדולה ומיוחדת עם ריבים, בעיות ואפילו מוות, מגלה שכל המציאות שהייתה חיה בה היא אפילו לא חצי ממה שאבא שלה גרם לה לה...
