one

14.3K 763 146
                                    

"הו אלוהים, הארי." הפך למשפט השכיח ביותר בשביל האוזן שלי.

ישבתי על המיטה שלי, מעיינת בספר אירוטי שאחת החברות שלי המליצה עליו. מיהרתי להגיע לחנות במטרה לקנות אותו ברגע ששמעתי עליו. הקריאה הייתה מהנה, גורמת לדימיון שלי להתפתח ולעקצוצים להופיע בין רגליי הדקיקות. ואפשר לומר שרעשי הרקע אשר כללו גניחות, יללות וזעקת שמות שונים לא בדיוק הוסיפו לתחושות שלי, אלא רק הגבירו אותן.

הן הפכו את הספר למציאותי יותר, והיוו דוגמה בצורה הכי דוחה שיש, מה שבעצם גרם לי לסגור את הספר בחוסר רצון ולהניח אותו לצידי גופי בעוד שאנחה נפלטת מפי.

העובדה ששכן חדש עומד לעבור לגור ממש מולי בחודש האחרון כבר צויינה בפני, רק ששכחו להזכיר בפניי שהיה רועש יותר מעובדי הניקיון בחצר שדאגו לגרוס את הדשא המיותר מידי יומיים בשבוע.

אותו הבחור שאף פעם לא פגשתי, שכמובן הנחתי ששמו הארי, ואני יכולה לומר זאת בביטחון לאחר ששמעתי את שמו בזעקותיהן של אותן הנשים המתחלפות. הוא הביא בחורה שונה אל דירתו בכל לילה, מה שללא ספק מנע ממני לקבל את שעות השינה שלי.

עברתי לבניין הזה לפני קצת פחות משנה. הגעתי לאדינבורו ששוכנת בסקוטלנד היפהפייה במטרה להתנתק, משאירה מאחוריי את כל מה שהיה צריך להישאר מאחור, מתחילה בחיפושים אחרי דירה כמעט במידיות. התברכתי ברגע שמצאתי את הבניין הזה, בידיעה שרק אנשים מבוגרים שוכנים בו. העובדה הזו הייתה מוזרה, כנראה בגלל שהייתה אחת הסיבות לכך שהסכמתי לעבור לכאן.

תיארתי לעצמי שכך אוכל לקבל את השקט שאני זקוקה לו, וכך גם אזכה להכיר אנשים איכותיים יותר מאלה שיצא לי להכיר בעבר. בנוסף, הנחתי שלא אבלה את רוב היום בבטלה על הספה, אלא אצא לבלות עם חברתי הטובה, אוליביה, שדרך אגב אותה האחת שהמליצה לי על הספר ההוא.

אך הדבר האחרון שציפיתי לו היה שהיצור הזה יעבור דווקא אל הבניין הזה, דווקא אל הדלת שממוקמת מול האחת שלי.

-

בחזרה להווה, אותן צווחות קטעו את מחשבותיי, גורמות לי לגנוח בכעס ולהתרומם מהמיטה. כיווצתי את אגרופי למשמע הצעקה שבקעה מפיה של הבחורה, וכל מה שעשיתי לאחר מכן היה לתהות מדוע אני מסוגלת לשמוע את הכל בצורה חדה שכזאת. הרי הדבר האחרון שרציתי לעשות היה לשמוע את הבלגן שהתרחש שם.

ובנוסף, אם הייתי רוצה לחוות כמה ריגושים, הייתי צופה בסרטים רומנטיים שיצליחו להעביר זאת אליי, ולא מעדיפה להאזין לשתי החיות האלה בדירה שמולי.

זו הייתה הפעם השלישית השבוע שאותו השכן דאג להשאיר אותי ערה, וזה היה משעשע בגלל העובדה שהיום היה יום שלישי, מה שגרם לי אולי קצת לקנא באותו אדם.

צעקה נבזית ומלאה בקללות השתררה דרך קירות הדירה הדקיקים, קוטעת את מחשבותיי לרגע, גורמת לעצבים למלא את גופי, הייתי עייפה, וללא ספק זה הספיק לי.

יוצאת מהדירה שלי, התהלכתי לכיוון דלת הכניסה של אותו בחור, מתלבטת אם לפתוח אותה בדרמטיות ואולי להיות עדה לדבר שפחות מתחשק לי לראות, או פשוט לדפוק על הדלת בחוזקה עד שפשוט יפסיקו. בחרתי את האופציה השניה בסופו של דבר, מבלי לקחת יותר מידי סיכונים.

לקחתי נשימה עמוקה ומבלי לחשוב יותר מידי, דפקתי על הדלת בחוזקה, מה שלהפתעתי גרם לאותם הרעשים להפסיק מיד. חייכתי לעצמי בגאווה, פולטת את המילה ''תודה'' ומסתובבת חזרה לדלת הכניסה שלי, נכנסת פנימה ונועלת אותה אחריי.

התקדמתי לכיוון חדר השינה שלי, עם חיוך של גאווה מרוח על פניי. הרגע שחיכיתי לו סוף סוף הגיע. נשכבתי על המיטה, מתכרבלת בשמיכה הרכה ומאפשרת לעיניי להיעצם.

-

קללה הדהדה ברחבי החדר שלי, דפיקות נשמעות על הקיר, אך אלה לא היו מסוג הדפיקות ששומעים על הדלת. נאנחת, התרוממתי מהמיטה בכעס וחיפשתי אחר הנייד שלי, מבחינה בעובדה שישנתי פחות מעשר דקות. כל הגאווה שהופיעה בי קודם לכן נעלמה כלא הייתה.

לאחר כמה דקות שבהן התעסקתי בנייד שלי, הבנתי שהרעשים האלה לא יפסקו כמו בכל לילה אפשרי, ואם להשתיק אותו היה דבר לא אפשרי, הבנתי שאני אצטרך להיכנע וקמתי לחפש את אטמי האוזניים שלי.

התהלכתי בדירה הקטנה שלי, סהרהורית ומותשת, מה שגרם למציאתם להיות המשימה הקשה ביותר, אך בסופו של דבר מצאתי אותם והתרוצצתי חזרה לחדר השינה שלי, קופצת לתוך המיטה ותוחבת אותם לאוזניי, לאחר מכן גם מכסה את גופי בשמיכה הדקיקה.

באותו רגע הבנתי שהאומץ לא הביא אותי לשום מקום, והדבר הנכון לעשות הלילה היה להיכנע לרעש של אותו בחור אגואיסט. תהיתי אם אולי כדאי שאגיש עליו תלונה לבעל הדירה שלי, אבל המחשבה הזו יצאה מראשי במהירות.

לא מתאים לי לעשות דבר כזה, לכן קיוויתי שאולי אפגוש את אותו הבחור באחד מן הימים הקרובים, מאמינה שאצליח לשכנע אותו להפסיק לגנוב את שעות השינה שלי בכל לילה.

ועם המחשבות על אותו הבחור, סוף סוף נרדמתי, זוכה במספר קטן מידי של שעות שינה, אך לפחות הן היו יחסית שקטות, והכל בזכות אטמי האוזניים המסכנים.

-

Dalliance / Harry Where stories live. Discover now