Dalliance / Harry

seventeen

הנחתי את חוברת הלימוד על הספה למשמע דפיקה בדלת. השעה הייתה קצת אחרי חצות, ותהיתי מי יכול לדפוק על הדלת שלי בשעה כזו.

נאנחת, התרוממתי מהספה בעודי מסתכלת על החוברת, דואגת לוודא שהיא לא התקמטה בטעות.

לפני כשלוש שנים הגעתי להחלטה שאני רוצה ללמוד ולעסוק ברפואה. הסוג בו התמקדתי היה רפואה בבעלי חיים - אך עזבתי את הבחירה לאחר כשני חודשים בהם למדתי ההיא וויתרתי עליה לגמרי כתוצאה מכך שלא היה לי מספיק כסף לשלם על הלימודים. ההורים ניסו לעזור כמה שאפשר, אבל כמות הכסף הייתה גדולה ומשמעותית.

המעבר לדירה הזו לא בדיוק עזר לי, אך זה היה דבר הכרחי.

למזלי, החסכונות שלי מהעבודה בבר הלילה התחילו להוכיח את עצמם, ככה שמצאתי את עצמי באחת מאוניברסיטאות - אשר מוקמה במרחק הכי קטן מהדירה שלי, כבערך חצי שעה, וכך התחלתי לחפש את עצמי מחדש. 

מתקדמת לכיוון הדלת, שפשפתי את אחת מעיניי בעייפות. המחשבה על כך שאני חייבת להכין קפה קפצה לראשי. מדובר בלילה האחרון השבוע בו יש לי חופש, ולצערי - הראש שלי עובד בצורה הכי טובה בשעות האלה.

פותחת אותה, צפיתי בחלל הריק מחוץ לדירתי. גלגלתי את עיניי ונחרתי בבוז, סוגרת את הדלת בחזרה ודואגת לנעול אותה.

התקדמתי לכיוון המטבח, מבחינה בקופסת התה שלואי החליט לקנות לי. המחשבה על כך גרמה לי לגחך מעט. איזה מן אדם קונה למישהי שבקושי מכיר תה? ועוד מדובר בסוג שבחיים לא שמעתי עליו.

אוחזת בספל הקפה הבהיר בעל הגוון הכחלחל, נזכרתי בעיניו של לואי שהיו צרובות בזיכרון שלי. גנחתי, מניחה את ידי על השיש בעודי צופה באצבעותיי מלבינות.

דבר לא קרה באותו הערב עם לואי. הוא התעקש שלא יקרה דבר כל עוד אני תחת השפעת אלכוהול - וזה בדיוק מה שאהבתי בסוג הבחורים הזה, בדיוק כמוהו. אך לצערי, במשך כל נעוריי הסתובבתי עם בחורים מהסוג ההפוך לגמרי. המחשבה על כך גרמה לי לצחקק מעט, הייתי טיפשה כל כך בעבר.

-

לגמתי מספל הקפה בעודי אוחזת בו בחוזקה, מתחממת מהתחושה של הנוזל הנעים. החורף הגיע לגלאזגו, מה שגרם לעורי להצטמרר מהמחשבה. ללא ספק, אני טיפוס של קיץ. אבל בתוך תוכי, ידעתי שאני אוהבת את החורף. הרי, איך אפשר שלא?

אהבתי את תקופת החגים ההיא, בה היה לי את כל הזמן שבעולם לבלות עם המשפחה שלי. הם גרו במרחק של כמה קילומטרים מגלאזגו, אבל עדיין הרגשתי את הצורך להגיע אליהם ולהיות יחד איתם בכל זמן אפשרי.