Dalliance / Harry

forty five

שדה התעופה היה עמוס. אנשים שונים עם מזוודות בשלל צבעים צעדו לאורך כל השדה, חלקם נראים לחוצים וחלקם פחות, היו שם כמה זוגות אוהבים שנפרדו בחיבוק שגרם לי ללחוץ על ידו של הארי חזק יותר - לא הייתי מוכנה בשום צורה.

בתגובה לכך שלחצתי על ידו, הארי שילב את אצבעותינו חזק יותר וחייך אליי, חום גופו שעבר אליי דרך ידו הרגיע אותי מעט, גורם לחיוך להימרח על שפתיי.

אחזתי בידי השניה בכרטיס הטיסה של הארי, מתלבטת האם כדאי לי פשוט להפיל אותו ולמשוך את הארי חזרה לדירה שלי בגלזגו או להמשיך לאחוז בו חזק - כמעט כמו שאחזתי בהארי עכשיו, ולהבין שזה עניין של רק כמה ימים עד שהוא יחזור.

הארי התעסק בנייד שלו לרגע, מיד לאחר מכן מפנה את מבטו אליי, ''אודרי, אני מרגיש שהיד שלי עומדת לנשור מהמקום שלה אם תמשיכי להחזיק אותה חזק כל כך.''

גלגלתי את עיניי ושחררתי את ידו, משלבת את ידי ברוגז. הארי נאנח ומשך אותי אליו לחיבוק, גורם לי לחשוב על זה שמדובר בחיבוק האחרון שאקבל ממנו בשבועות הקרובים, ומבלי לשים לב העיניים שלי החלו להתמלא דמעות.

התנתקתי מהחיבוק, מסתכלת על הארי עם עיניים דומעות, ''אולי תישאר?'' אמרתי, מחייכת מעט.
הוא תפס את לחיי בעזרת שתי כפות ידיו והצמיד את שפתיו החמימות לשלי, משאיר בי טעם של עוד.

''אני אחזור בעוד שבועיים אודרי,'' הוא נישק את שפתיי שוב, מיד לאחר מכן מצמיד את שפתיו ללחי שלי - בדיוק לאותו האזור בו הרשיתי לדמעה אחת ליפול, ''אני מבטיח שאפילו לא תרגישי את זה.''

הנדתי בראשי בשלילה, מנגבת את עיניי בעזרת אצבעותיי. שנאתי את העובדה שהוא היה צריך ללכת עכשיו, ועוד לתקופת זמן שכזו, אבל בתוך תוכי ידעתי שזה היה למטרה טובה - הכל היה כדי שהארי יוכל לפתח את עצמו כמה שאפשר, וזה היה חשוב יותר מכל.

'טיסה מספר 679 לאנגליה תצא מרציף מספר 7 בעוד כעשרים דקות. כל הנוסעים מתבקשים לתפוס את מקומם במטוס - אל תשכחו להעלות את המזווד..'

הושטתי להארי את כרטיס הטיסה שלו, משתדלת לחייך אליו כמה שאפשר למרות שכבר התחלתי לחוש בגעגוע העצום הזה אליו - מה שלא הפתיע אותי כלל.
כל זה והוא עדיין לא עלה אל המטוס אפילו.

הוא אחז בכרטיס ומשך אותי אליו, מצמיד את שפתיו לשלי למשך זמן ארוך, אך עדיין לא מספיק - במיוחד בגלל שמדובר בנשיקה האחרונה שלנו לזמן הקרוב. העברתי את ידי בשיערו והתנתקתי משפתיו, מיד לאחר מכן מחברת אותן לשלו שוב לזמן קצר יותר.

הארי חייך מנגד לשפתיי, גורם ללב שלי ליפול לרצפה ברגע שלחש לי שהוא אוהב אותי כנגד לשפתיי - הבחור הזה ידע איך להשפיע עליי בכל פעם מחדש, ויכולתי להישבע שאם לא הייתה לו כרבע שעה להגיע אל המטוס, הייתי מושכת אותו לאחד מתאי השירותים.