Dalliance / Harry

twenty

לילה טיפוסי נוסף עבר עליי במועדון. עשיתי את הדברים הרגילים שבעיקר כללו התמודדות עם כמות אנשים שיכורים שהייתה גדולה יותר משאי פעם ראיתי, וניקיון יסודי של הרצפה כתוצאה מכמות האלכוהול שכנראה נשפכה עליה.

אני לא אגיד שהייתי ערנית לחלוטין, בגלל שכנראה יהיה מדובר בשקר, אבל כן - כל מה שרציתי לעשות עכשיו היה ללכת לישון. אך לצערי, הדבר היחידי שכנראה אעשה במשך הלילה הוא להמשיך ללמוד בעודי שותה יין טוב.

איידן אסף את אוליביה לפני כמספר דקות ואני הצטרפתי אליהם לנסיעה מסעירה בה השניים צחקו על השיחה של איידן ושלי אתמול בצהריים. הוא סיפר לאוליביה על ההברקה שלו ברגע שענה לצעקתי, והיא פרצה בצחוק קולני.

רק ישבתי שם, מידי פעם מאפשרת לאיזה חיוך להמרח על שפתיי בעוד שמחשבה אחת ויחידה עברה בראשי - והיא הייתה שאוליביה עדיין לא יודעת שהארי ואני שכבנו.

ידעתי שאין קשר בין שני הדברים, אך זה עדיין לא מנע מהמחשבה הזו להתקע בראשי.

-

לא ציפיתי למצוא את הארי נשען על דלת הדירה שלי ברגע שהגעתי אל הקומה. הוא החזיק בבקבוק יין שהיה נראה כחצי ריק, מביט בי במבט מלא סיפוק. יכולתי להרגיש את הזעם שלי מתחיל להתגבר כתוצאה מהמבט הזה שלו. ידעתי שכל הכעס ההוא שהיה לי עליו היה לחלוטין חסר טעם, אך זה לא עניין אותי.

ידעתי שההתפרצות הזו של הארי עליי נבעה מאכפתיות בלבד. ידעתי שהוא דאג לי ורק רצה לדעת למה נהגתי בטיפשות כזו - אבל כנראה שפשוט לא ידע איך להראות זאת. זה הכל.

נעמדתי מולו, משחררת את השיער שלי מהקוקו המבולגן, לא מאפשרת לעיניי לרדת משל הארי במשך כל הזמן הזה. הוא קימט את מצחו בזמן שהסתכל עליי, צופה בכל תנועה שעשיתי.

לא ביקשתי ממנו לזוז כלל. פשוט המשכתי לעמוד שם, מרגישה שאין לי צורך לבקש ממנו לזוז. ולהודות בזה כנראה תהיה טעות, אבל רק רציתי שישאר שם.

הוא הרים את בקבוק היין, מנער אותו מעט ומאשר לי שנשארה בו כמות מספקת. הוא צפה בגבותיי מתרוממות בחוסר ידיעה, כתוצאה מכך חיוך מטופש נמרח על שפתיו האדמדמות. לאחר מכן השיניים הצחורות שלו נחשפו, אחריהן מגיע הצחוק המתגלגל אליו כל כך התגעגעתי.

יכולתי להודות שהצחוק שלו הפך לרעש האהוב עליי.

ללא שליטה על תחושותיי, הנחתי לעצמי לפרוץ בצחוק יחד איתו, צופה בעיניים המכווצות שלו שהחלו להתמלא בדמעות של אושר, או שאולי היה מדובר ביין ששתה קודם לכן.