fifteen

8.4K 632 138
                                    

האווירה בבית החולים הייתה מתוחה. הארי התעקש לא להגיע לכאן בגלל שלא חשב שמדובר בעניין גדול ורציני, אך טעה לגמרי. הייתי חייבת לשכנע אותו לנסוע יחד איתי לכאן, וזה כנראה היה רק בגלל שפחד מתפרים, כמו כל אדם נורמלי.

הבטתי בו בעוד שהוא נשך את שפתו בכאב, מעבירה את עיניי אל האחות אשר הייתה עסוקה בלתפור את הפציעה בגבו.

לפי מה שהבנתי מדבריה, הארי נכנס לקטטה הזו עם הבחור שדאג לשגע אותי לגמרי קודם לכן - בידיעה לכך שהוא 'הפיץ' את השמועה ההיא לגבי הגופייה הרטובה שלי. כל העניין הצחיק אותי תחילה, אך אחרי שהבנתי שהעניין השטותי ההוא נגרר לכך שהארי יצטרך לעבור את הכאב הזה, כבר התחלתי לחוש באשמה.

"אודרי," הארי קרא בשמי, גורם לכך שאסובב את מבטי אליו. העיניים שלנו ננעלו, ואותו המבט הרגוע שהופיע על פניו בתחילת הערב הופיע שוב. הוא השפיל את מבטו לרגע ואחז בידי, ממהר לשלב את האצבעות שלנו.

הרגשתי את הלחיים שלי מאדימות מעט מהסיטואציה בעוד שהארי לחץ על ידי מעט, אך בניגוד אליו כל מה שעשיתי באותו הרגע היה להתפלל שהיד שלי לא תתחיל להזיע.

גניחה רמה יצאה מבעד לפיו של הארי, גורמת לאותה האחות לעצור לשניה. היא ביקשה ממנו את האישור להמשיך, וכך עשתה לאחר שהנהן.

הסתכלתי עליו, מרגישה את האשמה אוכלת את כל גופי לפתע. "אני מצטערת." אמרתי לו ללא קול, מזיזה את שפתיי. הוא הסתכל עליי במבט שנראה מעוצבן מעט, והחזיר לי בעזרת הנעת שפתיו שזו לא אשמתי. מיד לאחר מכן הוא שחרר את האחיזה בידי, נשיפות בוקעות מפיו.

"ו..זהו!" קראה, מתרחקת מהארי. "כל שתצטרך לעשות הוא לא לגעת בתפרים כלל, תמנע מלבישת חולצות צמודות למשך כמה ימים, ותצטרך להגיע לכאן בעוד כארבעה או חמישה ימים, תלוי מה יהיה מצבך."

הארי הנהן בתגובה, מודה לה על מעשיה. צפיתי באחות מהנהנת ויוצאת מהחדר, ממלמלת משהו על כך שהיא רוצה לתת לנו את הפרטיות שנחוצה לנו.

"אודרי," אמר את שמי שוב, גורם לתשומת ליבי המלאה לעבור אליו. "את חייבת להפסיק להתנצל בפניי, זו ממש לא הייתה אשמתך."

"ברור שזו הייתה אשמתי!" התרוממתי מהכסא, זורקת את ידיי באוויר. "אם זה לא היה קורה מלכתחילה - לא היית נמצא במצב הזה הרגע."

"זו עדיין לא אשמתך, זו אשמת האידיוט הזה שכנראה היה חזק יותר ממני, אבל רק לשבריר שנייה בה איבדתי ריכוז." אמר בטון משועשע, והיה נשמע שלא סבל מהתפרים בגב בכלל.

"אתה נשמע משועשע למרות כל התפרים בגב שלך עכשיו." אמרתי בטון די רציני, לא מבינה מדוע אני האחת שנלחצת כאן כל עוד הפציעה נמצאת עליו.

Dalliance / Harry Where stories live. Discover now