Dalliance / Harry

ten

"אז אתה אומר שאתה ער עכשיו בגלל שאתה טיפוס של לילה?" שאלתי בבלבול, מצמצמת את עיניי בעודי מסתכלת עליו. הוא הנהן, תוחב את המזלג לתוך פיו.

השעה הייתה כמעט שלוש לפנות בוקר, ולמרבה הפלא הארי, השכן המופרע שלי, ישב בסלון שלי במקום לזיין איזו בלונדינית נוספת.

"אפשר לומר," אמר לאחר שסיים את ללעוס, מסתכל עליי באותה צורה, כנראה שבכוונה. בתגובה למעשה שלו פשוט נאנחתי, אוחזת בקופסת הקרטון חזק יותר ותוחבת את המזלג פנימה, מנסה לאתר חתיכת עוף. הרי, "מי בכלל טיפוס של בוקר?".

הרמתי את כתפיי, מעקמת את גבותיי לאחר שהמזלג שלי ננעץ בחתיכת העוף שחיפשתי. נגסתי בו ברצון, מתענגת על הטעם הנהדר שהיה לו. הרמתי את מבטי אל הארי, מבחינה בעיניו שכבר היו עליי. ברגע ששם לב לכך, אותו הגיחוך המושלם שלצערי זכיתי לראות המון מאז שעבר לכאן הופיע על שפתיו.

"לגמרי לא אני! אני חושבת שהפעם האחרונה שהתעוררתי בשעת בוקר הייתה לפני שהתחלתי לעבוד במועדון." עניתי לתשובתו של הארי בעוד שצפה בי.

"כנראה כמות מטריפה של גברים מתחילים איתך שם, אני טועה?" הניח הארי את קופסת הקרטון הלבנה על השולחן, גורם לי לעקם את גבותיי עם שאלתו.

"הא?" השבתי, עדיין מרגישה מבולבלת משאלתו. כמובן שכן מתחילים איתי לעיתים, הרי מדובר במועדון לילה. "כן, לא מעט מתחילים איתי, אבל אני מודעת לכך שמדובר בעניין סתמי."

הוא המהם בתגובה, מיד לאחר מכן חושף שורת שיניים לבנות, "תיארתי לעצמי שאת בחורה כזו."

יכולתי להרגיש את לחיי מאדימות. "איך אתה יכול לדעת איזו בחורה אני אם אתה לא יודע דבר עליי?"

הוא כחכח בגרונו לרגע, ממשיך להסתכל עליי. "את האמת, חיכיתי לרגע בו תגידי את זה. וזה בדיוק מה שאני מתכוון לעשות עכשיו- להכיר אותך יותר." חייך שנית, מעביר את ידו בשיערו לרגע ומרשה לעצמו להתקרב אליי מעט יותר, ריח הבושם הנהדר שלו מוצא את דרכו אליי וגורם לי לתהות מדוע הבושם שלו מריח טוב יותר מהאחד שלי. "תספרי לי כל דבר, אני רוצה לדעת הכל."

הנהנתי, מרגישה חסרת יכולת לסרב לכל דבר שיצא מפיו של הארי. "תשאל כל דבר שתרצה לדעת." עניתי, מתחילה לחשוב על שאלות אפשריות שכנראה ישאל.

"תני לי לחשוב," אמר, מעקם את גבותיו מעט. "אני אתחיל מדבר בסיסי.. בת כמה את?".

"אהיה בת עשרים ושש באוקטובר. מה איתך?" עניתי בקלילות, מצפה לשמוע את תשובתו של הארי, ומסיבה בלתי ידועה מתפללת שלא יהיה קטן יותר ממני.