Dalliance / Harry

twenty one

תשוקה.

תשוקה היא כמו הרגע בו בנזין ואש נפגשים. אין שום דרך לכבות את המפגש, גם אם אנשים נפגעים בדרך. למרות שלרוב קיים הרצון לעצור זאת, לא משנה כמה תרצה, לא הייתה דרך. הלהט הזה הרגיש טוב, היה נראה טוב לעין, אך רק גרם לנזק. היא יכולה להתחיל בשנייה, גם אם מדובר בטעות, ולהפוך לבלתי ניתנת להפסקה.

וזו הדרך המושלמת לתאר את הרגשות שלי להארי. למרות שלפעמים אני לא מבחינה בקיום שלהם, הם עדיין שם, שורפים אותי לאט לאט - נמצאים שם ללא רצוני.

להודות בכך שאני נמשכת אליו היה קל לעשות, בגלל שזה היה נכון. הרי מי המשוגעת שלא תימשך לאדם שנראה טוב כל כך? כנראה שאם קיימות כמה כאלה, ברגע שרק יפתח את הפה שלו וישמיע את קולו הן יאבדו את זה ויפלו לרגליו.

דמותו של הארי התרוצצה בראשי שוב בזמן שעברתי על החומר עליו למדנו היום. זה היה שעתיים שבהן ישבתי ללא שום תנועה על המיטה שלי, ברגע שהחברה היחידה שלי היא ספל תה וחוברת מודפסת. ואיך אפשר לשכוח, הארי שנמצא עמוק במחשבות שלי.

אותו הקעקוע שלו סקרן אותי לגמרי. נראה שהמקעקע עשה עבודה נהדרת, שידע לגמרי מה היה צריך לעשות בשביל לגרום לכל בחורה שתראה את החזה שלו לאבד את זה. ולמרות שהיה מדובר בקעקוע פשוט - פרפר ללא שום צבעים, עדיין הרגשתי מהופנטת ברגע שהבטתי בו.

סוגרת את חוברת הלימוד, התרוממתי מהמיטה בעוד שאנחה בקעה מפי. השעה כבר הייתה מאוחרת, והראש שלי לחלוטין היה מלא, ולא בחומר בו הייתי רוצה שיהיה.

שנאתי את שעות הלילה המאוחרות האלה שהעברתי לבד. שנאתי את הקור הזה באותו הרגע. שנאתי את הארי על כך שבלבל אותי כל כך. אבל מה ששנאתי יותר, היה המחשבות עליו.

-

תשוקה.

תשוקה היא הדבר שהרגשתי ברגע שפתחתי את הדלת למשמע הדפיקות וגיליתי את דמותו של הארי. יכולתי להרגיש את זה מחלחל במורד הגוף שלי, מורגש בכל מקום אפשרי. הלחיים שלי בערו, והמבט שלו חרך אותי.

הוא היה נראה מופתע מעט, ולאחר רגע בו הריכוז חזר אליי, נזכרתי בכך שהפנים שלי היו לחלוטין נקיות מאיפור. השפלתי את מבטי מעט בעוד שידי שפשפה את העורף בבושה. הוא צחקק, גורם לכך שארים את ראשי. המבט שלו היה רציני, אך עדיין חיוך קטן הופיע על פניו.

לא טרחתי לשאול אותו מה עשה כאן, מחוץ לדלת שלי, בגלל שזה לא עניין אותי. רציתי שהוא יהיה כאן. הייתי זקוקה לזה.

"אני יכול להיכנס? בבקשה." שאל, בו זמנית הנהנתי, לא מניחה לו לסיים את המשפט. מהלך זה גרם ללחיי להתלהט אפילו יותר, אם זה היה אפשרי. הוא רק חייך בעדינות, נכנס פנימה.

הבטתי בו בעוד שהתיישב על כיסא העץ מול השולחן. התקדמתי לעברו, מניחה את ידי על השולחן בעודי מתיישבת על הכיסא שמולו. הוא צפה בכל צעד שלי. "אתה רוצה משהו לשתות?".