Dalliance / Harry

forty three

השעה הייתה ארבע לפנות בוקר. הופתעתי לגלות שדלת הדירה שלי נשארה פתוחה כשניצבנו לפניה. כנראה שפשוט שכחתי לנעול אותה לפני שיצאתי לעבודה.

הארי נשען על אחד הקירות בכניסה לדירה, המבט שלו לא עוזב את דלת הדירה המקבילה - איפה שהוא גר לפני כן. אמרתי את שמו בלחש, גורמת לתשומת ליבו לעבור אליי.

הוא חייך בעצבות, מסיר את גופו מהקיר ומתייצב. ''אני מתגעגע ללגור כאן.''

חיברתי את שפתי לשנייה, מביטה בו כשאותו חיוך עצוב מרוח על שפתיי. באמת התגעגעתי לזה שהוא גר ממש קרוב אליי. לא התגעגעתי לאותן רוטינות שהעביר בכל לילה עם בחורה שונה, אבל כן התגעגעתי לקרבה הזו.

''גם אני מתגעגעת לזה שגרת כאן.'' עניתי בכנות, מפנה את גביי אליו לרגע ופותחת את הדלת, מחליקה את כף ידי על הידית.

הארי הצמיד את בטנו אל הגב שלי, עוטף את גופי בידיו הגדולות ומצמיד את שפתיו לצווארי, מנשק את האזור למספר רגעים, גורם לעקצוצים להופיע בין רגליי. נשכתי את שפתי התחתונה. הוא ידע בדיוק איך להגיע אליי, איך להדליק אותי.

הוא סגר את הדלת מאחורינו בעודי מניחה את תיק הצד שלי על אחד הכיסאות בכניסה. העיניים של הארי בחנו כל תנועה שלי, מה שתמיד גרם לתחושת ביטחון למלא אותי. אך הפעם זה היה שונה, היה נראה שמשהו מטריד אותו.

''אתה רוצה משהו לשתות?'' שאלתי, פותחת את דלת המקרר ומוציאה מתוכו בקבוק מיץ תפוזים גדול. הארי המשיך לבהות באוויר, אך לאחר כמה רגעים התפקס והניד בראשו בשלילה.

מוזגת לעצמי את כוס מיץ התפוזים, תוהה מה הטריד אותו כך.

''אני לא מבין מה יש לאית'ן איתך.'' הארי אמר לפתע, תופס אותי בעודי לוגמת ממיץ התפוזים. הרגשתי אותו נתקע בגרון שלי, והייתי צריכה לעצור את השיעול שאיים לפרוץ ממני כדי לא לעורר חשדות אצל הארי.

''מה.. מה יש לאית'ן איתי?'' שאלתי, אוחזת בשיש בעודי נשענת עליו.

הארי הסתכל עליי לרגע, מעביר את לשונו על שפתו התחתונה. ''אה, אני לא יודע איך להסביר את זה, באמת. הוא נראה מבוהל בכל פעם שאת עולה בשיחה במכון, וכשאת בסביבה בכלל. הוא לא נראה עצמו כשאת בסביבה.''

נשכתי את קצה שפתי התחתונה, מבינה שהארי הבחין באותם הדברים שאני הבחנתי בהם, אך ההבדל היה שאני ידעתי מה הייתה הסיבה לכך. לא ידעתי אם זה יהיה נכון לספר לו את האמת בנוגע לעבר של אית'ן ושלי, אבל ידעתי שלהסתיר זאת ממנו רק יגרום לצרות. וכל עוד הארי ואני מסתדרים עכשיו, רציני להמנע לזה.