Brandy | Calum

Brandy|8

זה הוא השבוע הראשון שלי בעבודה. לקח כמה שעות מאותו יום שדיברתי עם סבסטיאן עד ששלח לי את שעות העבודה שלי.

שעות העבודה שלי הסתדרו דווקא מצויין, ביקשתי לעבוד כל השבוע אך סבסטיאן התעקש שיהיה לי לפחות שני ימים חופשים, וזה יום שלישי ושבת. אני עובדת מאחת בצהריים עד תשע בלילה, שעות שלגמרי נהניתי בהן.

אהבתי את העבודה הזאת, בשבוע הראשון כבר התחלתי להכיר אנשים חדשים. החלטתי שאני רוצה להרחיב קצת את אוכלוסיית החברים שלי, שכללה שם רק בן אדם אחד- וזה אשטון. אז, התחברתי ישר על היום הראשון שלי לקופאית מאותו היום שאני ואשטון היינו פה- קראו לה גרייס, היא בת עשרים וחמש- גדולה ממני בדיוק בשנה, ומסתבר שהיא עברה לסידני לפני מספר חודשים.

״ברנדי, לכי תקחי את ההזמנה של שולחן מספר שתיים.״ ברנדון לפתע אומר לי.

הנהנתי לעברו, הוא חייך אלי באות תודה ונכנס למטבח מאחורה. ברנדון גם מלצר כאן, התחברנו גם ישר על היום הראשון שלי, ואפשר להגיד שאיתו ועם גרייס אני נהנית פה. הבנתי שאני חייבת להכיר אותם לאשטון, הם ימותו עליו.

התקדמתי לכיוון שולחן מספר שתיים, מוציאה את פנקס ההזמנות מכיסי, ״שלום, מה תרצה להזמין?״ שאלתי, מבטי היה מושפל לכיוון המחברת, כותבת שם כמה דברים אחרונים.

קול מוכר מכחכח בגרונו, ״ברנדי?״

פאק. הרמתי את מבטי אל הקול המוכר, רואה את קאלום יושב לגמרי לבדו. נשכתי את שפתיי בתסכול, מקללת בעצבים בליבי שיצא לי להתחלף עם ברנדון ולקבל את השולחן שקאלום נמצא בו.

״כן אדוני, מה תרצה להזמין?״ שואלת בחיוך מזוייף, מתעלמת לגמרי מכך שקרא לי לפני רגע.

קאלום מצחקק, מביט בי בשעשוע. ״ממתי את עובדת פה?״ שואל, סורק את הלבוש הפשוט שלי- ג׳ינס שחור וחולצה שחורה, אבל משום מה זה ישב עלי די טוב.

גלגלתי את עיניי, מודעת לכך שאם לא אתחיל לענות על השאלות שלו הוא לא יעזוב אותי. ״אני צריכה לפרנס את עצמי, קאלום.״

החיוך עדיין נשאר על שפתיו, ״למה את לא באה למועדון יותר?״ שאל.

הבטתי בו בבילבול, מנסה להבין מה זאת הייתה השאלה הזאת. ״למה קאלום? הרסתי לך את המשחק של להרחיק ממני גברים אז פתאום משעמם לך?״ שאלתי בזלזול.

קאלום מגחך, עדיין לא מובן לי למה הוא נראה משועשע מכל העניין הזה. ״את האמת שלא, אני דווקא נורא נהנה מהמצב הזה.״

גנחתי בעצבים, ״אתה מוציא אותי מדעתי קאלום. בבקשה תגיד לי מה אתה רוצה להזמין בשביל שאלך ואכין לך את ההזמנה שלך.״