Brandy | Calum

Brandy|26

עלה סיפור חדש בפרופיל שלי, מוזמנות ללכת לקרוא;) אוהבת!

״אליזבת' לא באמת בהריון?״ זה הדבר היחידי שיכולתי להוציא מהפה לאחר הלם של כמה דקות.

אנחנו יושבים בתוך המכונית שלי, אני מולו והוא מביט בי, כאילו מנסה לקרוא את מחשבותיי, אך אני ריקה, ועייני גם כן. אליזבת׳ לא בהריון? זה קצת מצחיק אותי. איזה אינטרס יש לה לשקר לו שהיא בהריון, בשביל מה? בשביל שהוא יהיה שלה? זה כל כך עצוב וכל כך מייאש אותי שהתקופה הזאת יכלה להיות טובה והיא נהרסה בגללה.

״לא ברנדי, היא לא באמת בהריון. היא שיקרה לי, לך ובעצם לכולם שהיא בהריון כדי שאני לא אעזוב אותה. אני מצטער מאוד, אני יודע מה עברת ואת לא מבינה כמה כואב לי לחשוב על זה שהתקופה הזאת יכלה להיות מדהימה אם היינו מבלים אותה יחד.״ קאלום אומר.

מילותיו חודרות אל תוך ליבי וזה מרגיש כאילו המילים האלו ישארו שם לנצח. אני רוצה לקפוץ עליו, להגיד לו שאני אוהבת אותו, אך אני לא מסוגלת. אני שותקת, קופאת אפילו מרוב הלחץ שנפל עליי פתאום.

הוצאתי את החגורה ממני, פותחת את דלת האוטו במהירות ויוצאת ממנה. לא אמרתי מילה, ידעתי טוב מאוד שכל הסיטואציה הזאת התרחשה באוטו שלי והוא זה שבעצם היה צריך לצאת משם, אבל הרגשתי מחנק, הרגשתי רע והרגשתי שאין לי אוויר בכלל. רציתי לצרוח, לבכות, לכעוס אבל לא יכולתי להביע שום רגש.

נכנסתי אל הבית שלי ונעלתי את הדלת, נשענת עליה למספר דקות בזמן שאנחה משתחררת מפי ואיתה מלווה כל המועקה שהחזקתי. לא ידעתי מה לעשות, לא היה לי מה לענות לו ורציתי פשוט לברוח למקום שקט.

הלכתי לכיוון המטבח במהירות ומזגתי לעצמי מים. הפה שלי היה יבש ואני עוד לא יצאתי מהשוק. במוחי התרוצצו יותר מדי מחשבות על הכל. כל התקופה הזאת וכל מה שעברתי עם הבן אדם הזה שגרם לי להתאהב בו.

הרגשתי בצורך לשלוח הודעה לאשטון. הייתי חייבת לספר את זה למישהו לפני שאני מתחרפנת.

הרמתי את הטלפון שלי ומיד סימסתי לאשטון שאליזבת׳ לא באמת בהריון, שהיא סתם שיקרה ושהיא עשתה את זה בגלל שרצתה שקרןןן לא יעזוב אותה.

מהר מאוד הטלפון מתחיל להבהב ולזמזם וההודעות מאשטון קופצות
על המסך. מלא הודעות המומות מופיעות וגורמות לי לצאת מעט מההלם והלחץ, ולהירגע כשיש עוד מישהו שחולק את כל הסערה הזאת איתי.

-

אשטון הגיע כמה דקות אחרי שסיימנו להסתמס. מסתבר שקאלום השאיר את המפתח לאוטו שלי בתיבת דואר, וזה גרם לי לנשום לרווחה שהוא לא בא ונלחם על זה שאני אדבר איתו. אפשר להגיד שפחדתי, פחדתי לדעת מה יקרה מעכשיו. אני וקאלום נהיה ביחד? אנחנו נסתדר? מה יהיה בינינו בכלל? כמובן שאני עוד רוצה אותו, ויכולנו להיות ביחד ממזמן אם אליזבת׳ לא הייתה מחליטה להתנהג כמו חולת נפש.

״אני בהלם, אני רציני.״ אשטון אומר בפעם המאה מאז שהוא הגיע. ״מה את חושבת שיקרה בינכם עכשיו?״ שואל. עצם זה שהמחשבה הזאת הרגע עברה בראשי גורמת לגיחוך לצאת מפי.

הסתכלתי על אשטון כלא יודעת. אני אתן לעניינים להירגע, לקאלום גם לצאת מכל הסרט שהוא היה נמצא בו, ואתן לעצמי להשתחרר טיפה, ואז אולי אני וקאלום נחזור לדבר ולהיות מה שהיינו פעם.

״אני לא יודעת, אני פשוט אזרום עם זה.״ עניתי בקצרה.

אשטון מביט בי, ועל עיניו אני רואה שהוא רוצה לספר לי משהו אך משהו עוצר אותו. ״מה?״ אני שואלת, ״אתה רוצה לספר לי משהו?״

״אני לא יודע אם זה הזמן המתאים.״ הוא אומר ומשפיל את מבטו לרצפה.

עכשיו הוא סיקרו אותי, ובראשי כרגע לא התרוצץ קאלום אלא העניין של אשטון ומה שהוא רוצה לספר לי. הבטתי באשטון, עיניי מתרחבות ואני לא מורידה את העיניים ממנו עד שהוא לא פותח את הפה. ״לוק ואני רוצים להתחתן.״

צרחה נפלטת מפי. צרחה שמרעידה את כל הבית, ואני קופצת עליו ומחבקת אותו חזק, ״להתחתן?! אלוהים! אני כל כך מאושרת!״ לא עזבתי אותו וחיבקתי אותו אפילו חזק יותר מרגע לרגע שאני רק חושבת על זה בראשי.

צחוק נפלט מפיו של אשטון, והוא שמח לראות שאני מתרגשת בשבילו, במיוחד לאורך המצב שאני נמצאת בו כרגע. ״אני רוצה שאת תהיי צמודה אליי לכל אורך החתונה.״ אומר בהתרגשות ומוחא כפיים.

החיוך לא יורד מפי, וההתרגשות רק מציפה אותי מרגע לרגע. ״זאת שאלה בכלל?״ אמרתי, עוד לא עוזבת אותו מהחיבוק החם והחונק.

אני רק מחכה לרגע בו אני אהיה עם אשטון ביום החתונה, ולרגע הרגשתי שכל הבעיות מתנקות מראשי ורק אשטון עומד שם. ואני? פשוט מאושרת.

הייייייי, אוקיי קודם כל, איך עובר עליכן החופש??
אני רוצה להשקיע מעצמי בכתיבה עכשיו כי החופש עוד ארוך ואני רוצה לכתוב ולהנות מזה לפני הלימודים המציפים:(. חוץ מזה, עלה סיפור חדש! מוזמנות להכנס לקיר שלי ולראות אותו, השם שלו הוא ׳אייבי׳. קריאה מהנה ותביעו את דעתכן !