Can't Love Otherness

פרק 6- חלק א'❤

התעוררתי במיטה זרה ונתקפתי בהלה כשראיתי מה אני לובשת מתחת לשמיכות.
העברתי את מבטי בסיבובים ארוכים ואיטיים על החדר, תמונות של ציורים אומנותיים נתלו על קירות החדר,הכל היה מסודר ונקי להפליא ושלא נדבר על הריח הגברי ששרר בו.

תהיתי לעצמי אם אני נמצאת בחדרו של ליאור אבל זה נעלם כשנזכרתי במאורפל שהמאבטח הוציא אותו מהפאב כי הוא שתה יותר מידי וגרם לנזק בפאב כשהוא החל לקלל את העובדים.

המשכתי לבחון את החדר עם ארשת פנים לא מובנת. הרחתי ריח שהגיע מכיוון המסדרון שהיה שם ולאחר מכן אור נגלה לפניי כשמגבת כרוכה סביב מותניו והקוביות שעיטרו את בטנו גרמו לי לבהות בהם לדקות.

אני עדיין לא מבינה מהאני עושה פה, איך מכל האנשים אני נמצאת דווקא בבית של אור?!. הוא האפשרות האחרונה שלי.

אני מתעשתת על עצמי בזה שאני מנערת את ראשי קלות."מה אני עושה כאן?" שאלתי אותו,מנסה לקבל תשובה לשאלה שהתרוצצה בראשי באז שהתעוררתי.

"את השתכרת בפאב שלי ולא היה נראה כאילו את יכולה ללכת."הוא התגונן בפנים רציניות."בפאב שלך?" שאלתי בכיווץ גבות. "כן הפאב שלי...אני לא רק שחקן" הוא אמר את המילים האחרונות בהתנשאות אך עדיין נשאר עם פנים רציניות.

"אה...אוקיי" אמרתי באיטיות,בולעת כל מילה ומילה שהוא אמר בדקות האחרונות. התכוונתי להודות לו.

מי היה יודע מה היה קורה לי אם הוא לא היה שם כשהייתי שיכורה. הוא גם יכל פשוט לא להתייחס אליי ולהשאיר אותי ברחוב,טוב אולי הגזמתי אבל בכל מקרה זה לא מובן מאליו שהוא טיפל בי ככה ויותר מזה נתן לי לישון אצלו.

אך היותי עירומה כשרק חולצה מחסה אותי גרמה לי לעצור ולהביט בו "למה אני רק עם חולצה? איפה השמלה שלי?" שאלתי במהירות ובלחץ

"כמה שאלות" הוא מלמל לעצמו מספיק גבוה כדי שגם אני אשמע ואחז בראשו בציניות ובהגזמה.

צחקקתי ,מה שגרם לו לעצור ולהביט בי.לא הצלחתי לפאנח את מבטו "יש לך צחוק יפה" הוא החמיא לי וכבר הרגשתי את לחיי מתחממות כמו בזמן האחרון "גם וורוד הולם אותך מאוד" הקניט או יותר לנכון ניסה להביך אותי יותר.

"איפה הבגדים שלי?" שאלתי שוב מתעלמת ממחמאותיו לפניי שהספיק להתקדם אל חדר הארונות.

הוא סובב את מבטו, העביר אותו על רגליי החשופות ולאחר מכן אל פניי. הוא הצביע על כורסה שלא הבחנתי בה שנמצאת בפינת החדר קמתי מהמיטה כשמבטו עוקב עם כל צעד שלי, הובכתי כלכך.

"איפה השירותים?" שאלתי אותו בכוונה להחליף בחזרה לשמלה. "במסדרון עד הסוף ימינה" הוא הסביר עם אצבעותיו.

"תודה" מלמלתי במבוכה והתקדמתי בצעדים מהירים אל הכיוון שבו הסביר לי. החלפתי את הבגדים ויצאתי מהשירותים המצוחצחים שלו.

"בואי אני אקח אותך הביתה" הוא הציע לאחר שהגעתי אל החדר והוא היה לבוש בג'ינס שחור וחולצה לבנה צמודה שהבליטה את השרירים המעוצבים שלו.

ניערתי את ראשי קלות בכדי לצאת מהטראנס "מה עם ליאור?" שאלתי והוא התקשח לפתע. לא הבנתי למה אבל העדפתי להמנע מלשאול שאלות מיותרות.

לאחר שנרגע הוא החליט לענות "הזמנו לו מונית". הנהנתי קלות בהבנה.
הוא פתח את דלת האוטו.

בהתחלה את הצד שלי כדי שאכנס ולאחר מכן את דלת הנהג שהוא אמור לשבת בה. למה הגבת ככה?" שאלתי בחשש שיתקשח שוב,אך הוא פשוט התמקם בנינוחות על המושב ולאחר מכן הפנה את מבטו.

עיניו התכולות פגשו בעייני,הן שבו אותי. "איך ככה?" הוא שאל רגוע. "התקשחת" אמרתי את המובן מאליו. הוא התקשח קצת מה שגרם לי לחשוש אך נרגעתי כשהוא חזר להיות נינוח

"מאיפה את מכירה את ליאור?" הוא שאל בסטייה מוחלטת מהשאלה שלי,פערתי את פי והוא רק הביט בי בפשטות "אני לא חושבת שזה עניינך" אמרתי נעלבת מההתעלמות שלו משאלתי.

"נעלבת? לא התכוונתי לזה ככה" הוא אמר במהירות עם מבט מלא חרטה. יש לו פיצול אישיות?! זו השאלה הראשונה שעלתה בראשי לנוכח מצבי הרוח השונים שלו. "זה בסדר" אמרתי בקול שקט שכמעט ולא נשמע. הוא הנהן קצרות והחל בנסיעה.