פרק 22 ❤

8.4K 306 46
                                    

"נו אז מה היה כלכך דחוף לך להיפגש בבית קפה?" סתיו שאלה בחוסר סובלנות.
אני מבינה את עצביה מהגירושים של ההורים שלנו ואני יודעת שהיא גם קצת עצבנית עליי שאני לא מגיבה כמוהה אבל היא גם צריכה להבין שזה מה שטוב להם כנראה.

היא צריכה להבין שאולי אהבתם לא נפסקה אבל השינוי הזה חל אחריי הרבה זמן שלהם ביחד יחסית למלא זוגות שנפרדים מוקדם יותר.

אך הם אהבו אחד את השני וכנראה שימשיכו לאהוב אבל לא על הנייר וגם לא על אותה הקרקע. אני מהנהנת לבסוף במהירות ונושמת נשימה עמוקה לפניי שאפיל את הפצצה בפעם המיליון.

"אני בהריון ,סתיו"
אני אומרת בקול ישיר ובטוח.
אני ואור הגענו כבר למצב שאנחנו משלימים לגמריי עם ההריון הזה אז הרגשתי שלמה לגמריי עם המצב הזה.

היא פוערת את פיה שהיה מרוח במדויק באודם אדום ולאחר מכן מחייכת חיוך רחב.
"או מיי גאד, את לא רצינית" היא קמה לחבק אותי ואני מצחקקת באמצע החיבוק.

"רצינית לגמריי" חיוך חתום על שפתיי והיא מביטה בי באותו חיוך נרגש ומעודד.
"הודעת לאבא ואמא נכון?" אני מורידה את החיוך וכך גם היא כשרואה.

הנהנתי בעצב והיא כנראה משערת מזה שזה לא יצא מוצלח כמו שיצא איתה.
"הם לא הגיבו כלכך שמח." אני אומרת בקצרה ולוגמת ממיץ התפוזים שלי.

היא מהנהנת בהבנה ואנחנו נופלות לשקט ארוך ומלא מחשבות כשרק הסכו"ם הרועש נשמע.

***

"מה היה כשהודעת לאחותך?" אור נושק לשפתיי ומושך אותי פנימה לביתו.
"אין 'מה נשמע'?" אני מעירה והוא מחייך.
"מה נשמע אהובתי?"

"הכל טוב אהובי וכן סיפרתי לה, היא כעסה עליי לגמריי ואני לא יודעת מה לעשות!" אני מחליטה לעשות לו מתיחה קטנה ומייללת תוך כדי.

"מאמי היא תפנים בסוף" אור אוכל את זה ומנחם אותי כשידיו נכרכות סביבי.
"כן אבל נמאס לי, עד שהתחלתי להתרגל להריון ולהתחייב לו, אז המשפחה שלי לא באה לטובתי." אני מייללת לאחר מכן לא מצליחה להתאפק ופורצת בצחוק חולני שאני רואה את פרצופו המבואס.

"בחיי שאני חולה עלייך!" אני אומרת לבסוף ובוחנת את פרצופו המרוגז בחיוך לאחר שקלט שעבדתי עליו והוא נפל לגמריי בפח שלי. אני כורכת את ידיי סביבו אבל הוא נשאר עצבני ולא משתף איתי פעולה.

לפתע אני מרגישה את ידיו אוחזות בשניי פילחיי ישבני בחוזקה ובאגרסיביות שגורמת ללחיי לבעור מאודם.

"את חושבת שאת יכולה לעשות לי קטע מסריח אה?!" הוא קובר את עצמו בצווארי לא לפניי שנושך את תנוך אוזניי.
אני פולטת אנחות ללא שליטה כשהוא מעסה את ישבני שמכוסה בטייץ השחור והדק שלי.

"אני אוהבת אותך" אני לוחשת את מה שגורם לו להרים אותי היישר אל המיטה.
"אני רעב מאוד!" הוא רוטן כשהוא מפשיט ממני את הבגדים אבל הוא נעצר ולפי פרצופו אני שמה לב שעלה לו רעיון.

Can't Love OthernessWhere stories live. Discover now