Can't Love Otherness

פרק 6-חלק ב'❤

"תודה" הודתי לו ויצאתי מהרכב ולאחר שטרקתי את דלת הרכב, צעדתי אל דלת ביתי.
הוא עדיין לא נסע עד שראה שנכנסתי.
כשנכנסתי ראיתי את רוי ואלינור צופים בטלויזיה מחובקים.

סגרתי אחריי את דלת הבית  מה שגרם להם לסובב את  מבטם אליי. אלינור חייכה אליי וקמה לחבק אותי."תגידי איפה היית?!"
עכשיו נימתה הפכה לדואגת וכועסת.

"תרגעי,בואי נעלה למעלה ואני אספר לך הכל" הצעתי והיא הנהנה. עלינו למעלה לאחר שהודיעה לרוי.

כמובן שאני לא הולכת לוותר לה עד שתספר לי איך רוי עם כל הבחורות מתחייב רק לבחורה אחת.

סגרתי אחריי את הדלת לאחר שהגענו. "איפה לעזעזל היית את יודעת איך דאגתי לך ?!" אלי מתקיפה אותי ואני נאנחת נואשות. סיפרתי לה מההתחלה עד הסוף, מהרגע עם ליאור ועד הרגע עם אור.

הפלאשבקים היחידים שקופצים לי הם הרגעים שבהם אני וליאור היינו בכלל בדרך ליציאה מהפאב ואז אני נזכרת שליאור התגרה במאבטחים. "מישל" אלי העירה אותי ממחשבותיי.

"מה?" שאלתי באי הבנה
"את הקשבת לי בכלל ?" היא שואלת בצחקוק.
"לא..." אני אומרת בחיוך מובך, כנראה ששקעתי במחשבות יותר מידי. רובם על הגוף האלוהי של אור.

"יאללה ספרי" דרשתי ממנה את מה שהייתה אמורה לספר לי  לפניי.
"מה לספר ?" היא שאלה בתמימות מזויפת כשחיוך מובך וטיפשי על פניה.

החיוך הזה עול  לה רק כשהיא מובכת מאוד. "אל תעשי את עצמך ראש קטן" דחפתי אותה בעדינות בכתפה.

  "החלטנו לנסות להכנס למערכת יחסים ביחד" היא אמרה שסומק מקשט את לחיה. "מזל טוב" איחלתי לה ונשקתי ללחיה.
זה מגיע לה,

כל הזמן היא מתחשבת בכולם ולא מייחסת חשיבות לרצונותיה, היא חברה טובה ודואגת ועושה הכל כדי שאשמח.
"תודה מימי" היא חייכה אליי חיוך קטן ומחצה אותי לחיבוק המחמם שלה.

היא ליטפה את ראשי תוך כדי שידה השניה מלטפת את גבי התחתון.
התנתקנו מהחיבוק עם חיוך  שלא יורד.
לאחר פטפוטים על ורוד, ורוד וורוד, ירדנו למטה,

אלי הלכה לרוי שבטח בחדר או בסלון צופה במשחק כדורגל. הכנתי לי משהו קטן והתיישבתי בכיסאות הצמודים לשיש בכוונה  לאכול.

לאחר שסיימתי שטפתי את הקערה הקטנה. תקתוק נשמע בדלת. צעדתי אל הדלת ופתחתי אותה רק קצת. כשראיתי את ליאור פתחתי אותה לרווחה.

הוא חייך חיוך מובך. "אפשר להכנס?" הוא שאל כשידו מגרדת באורפו.  זזתי הצידה  ונתתי לו להכנס. "אני מצטער על אתמול, לא הייתי צריך להשתכר ככה" הוא ישר התנצל.

"זה בסדר ליאור" אמרתי באדישות קלה. לא יודעת למה. כנראה שהעובדה שרציתי דייט נורמאלי וקיבלתי ההפך עצבנה אותי.

אהבתי את השינוי שזה סוף סוף גבר לא לוקח אותי למסעדה אלא למקום אחר שהוא לא מסעדה.
אבל מה זה שווה אם הכל נהרס במילא. הצצתי אל המסדרון במהירות כדי לבדוק אם אלי לא תצא. אחרת היא הולכת להרוג פה מישהו אם תראה את ליאור.

כשסיפרתי לה היא כלכך התעצבנה שפחדתי להיות לידה.
"הכל בסדר?" ליאור שאל.

"כן כן ,הכל טוב"  ביטלתי באדישות ובתנועת יד. "אז אני מניח שאני יכול לעשות את זה." בלי יותר מידי דיבורים הוא ריסק את שפתיו על שפתיי.

שום דבר לא הרגיש לי נכון. התנתקתי ממנו במהירות.
הוא רק הביט בי במבט מובך. שקט שרר ומתח עוד יותר עד שהיה אפשר לחתוך אותו. הכל היה כלכך מביך שרציתי להבלע על ידי האדמה.

העברתי את מבטי על כל דבר בסלון רק לא עליו ובעיניו בכלל לא. "א..ני לא חושבת שזה מתאים" אמרתי לליאור בקול שקט שהייתי בטוחה שלא ישמע.

הרמתי סוף סוף את מבטי אליו ופוגשת בפנים חוששות ומובכות. "אולי את צודקת" הוא מלמל לעצמו.

ולאחר כמה שניות ארוכות שנראו כמו נצח הוא הוסיף. "טוב אני אלך" הוא אמר בקול רועד מעט. הוא התקדם אל הדלת ואני אחריו, אך הוא נעצר ובשנייה האחרונה עצאתי את עצמי מליפול עליו.

הבטתי בו באי הבנה ובמבט שואל "רק...איפה היית אתמול כשחזרנו?" הוא שאל באי הבנה "או.." הוצאתי קול הבנה מפי "אצל אור" הודעתי.

הוא כיווץ את גבותיו והביט בי באי הבנה "איזה אור ?" הוא שאל אך היה נראה כאילו הוא מוכר לו אך רצה לוודאות "אור בניון" אמרתי את השם המפורסם שנמצא בכותרות על בסיס יומי.

"איך הגעת אל אור בניון?" הוא שאל את השאלה שעלתה בראשי בדיוק לפני כמה שעות בביתו של אור. חייכתי לעצמי חיוך קטן מהזיכרון על גופו.

"אה...זה הפאב שלו" המלמול של ליאור קטע את מחשבותיי על אור.הבטתי בו בהפתעה, איך הוא יודע?.

"איך?..." שאלתי אותו "אבא שלו הוא איש עסקים גם כן ואנחנו מכירים דרך האבות" הוא אמר בקצרה בלי יותר מידי הסברים. ואני הנהנתי לעברו באיטיות.

"טוב אני אלך" הוא הודיע. פתח את הדלת וטרק אחריו בטריקה מבהילה. נאנחתי בהקלה. המתח הזה היה כלכך מביך.

בנות. אני יודעת שהפרק הזה קצר, אבל זה רק כי זה חלק שני. אני הולכת להוריד את תדירות הפרקים כי העלתי את הפרקים הראשונים בתדירות הכי מהירה שלי. עכשיו אני טיפה האט ואשתדל לכתוב לכן פרקים ארוכים.

חג שמח. אוהבת !