"אני אוהבת אותך הכי הכי בעולם תדע את זה" אני עם דמעות בעיניי שזורמות כמו נהר ולמרות זאת אור ממשיך לנגב אותן כל פעם מחדש.
"גם אני אוהב אותך יפה שלי" הוא לוחש ומביט ישירות בעיניי.
אני לא מוכנה לזה...אני לא מוכנה לנסוע לשדה תעופה עכשיו.
"אולי תישאר?" אני מיללת בתחינה למרות זאת שאני יודעת שזה לא תלוי בו.
אני פשוט אוהבת אותו יותר מידי ואם דקה אחת בלעדיו היא יותר מידי אז שלוש חודשים?! זה יותר מידי בשבילי.
"הלוואי" הוא ממלמל ומביט בשמיים כאילו מחכה לישועה.
שפתיי רועדות כשאנחנו בדרכינו למכונית.
אני פשוט לא מצליחה לעכל את זה.
אור פותח לי את דלת האוטו בידיים רועדות ואני נכנסת בבכי ובסבל.
אנחנו נוסעים והשקט הזה שכל אחד טעון בו במחשבות שורר באוטו.
אני לחוצה כלכך שאני לא יודעת כבר מה אני יכולה לעשות כי את העשתונות מזמן איבדתי.
אני לא רוצה שהוא ילך!
אלוהים כואבת לי הבטן מהלחץ הזה.
כנראה שגם התאומים שלנו לחוצים כמונו.
"בייב מה קורה איתך את בסדר?" אני מנידה בראשי ומביטה בפחד במבטו הדואג.
"מה אני אעשה...לבד בבית בלעדייך?" אני שוב בוכה והוא מביט בי כמיוסר.
הוא מתנשם וחוזר להביט בכביש כשעוד אקסטרה לחץ מכה בי ואנחנו חונים בחניון שדה התעופה.
אני מבחינה בעוד משחקניי הכדורגל שהם גם חבריו של אור שנפרדים מבניי משפחתיהם בשמחה. שמחה שבכלל לא דומה להרגשה שלי.
יופי רק זה חסר לי עכשיו, לא אחרת מאשר אימו של אור ואביו ועוד מבניי משפחתו שאני לא מכירה שנעמדים שם בציפייה לאור.
אני מלאה בחשש פתאום.
רק היום בבוקר היה לי טוב עם אור ועכשיו במצב שאני עוד שנייה ומטמוטטת פה!.
הדמעות ממשיכות לזרום ואני כבר לא מייחסת להן חשיבות.
אני נאלצת להתקדם כשאור מושך אותי בידו והולך בצעדים בטוחים אל משפחתו יחסית אליי שצעדיי מרוב שהם לחוצים אני לא חושבת שהם נקראים צעדים.
"אור!" אמו קוראת בחיוך מרוצה כשהיא מביטה בי מבטה לא מרוצה אך רק לשנייה...הרי היא לא רוצה שיראו אותה בפנים האמיתיות.
"אתה נוסע היום","בהצלחה","קטן עלייך!",
"הם זכו שיש להם אותך!"
בניי משפחתו החלו לברך אותו ולמלא אותו באהבה אינסופית כשהם אפילו לא מייחסים אליי חשיבות. ידו אחזה עדיין בידי
עד שהוא שם לב אליי וגם זה בגלל שנפלטה ממני יללה.
"אני שנייה הולך איתה לצד..." הוא מלמל ולא חיכה לתשובתם כשהוא מושך אותי איתו לספסלי ההמתנה שצבעם אפור משעמם.
אני מרגישה במבטם של משפחתו שמשקיפים עלינו מרחוק.
"תשמרי לי עלייך ועליהם?" הוא מחייך בניסיון לחלץ חיוך גם מבין שפתיי.
"מאמי אני לא משאיר אותך לבד...הזמנתי מישהי שתהיה איתך בכל שלושת החודשים האלה" אני מביטה בו בתמיהה.
"מי זאת?" אני ישר בררנית וחשדנית.
הוא מחייך חיוך קטן כשמביט בקנאה שניצתת בעיניי.
"אחותי החורגת" "מה?" אני מביטה בו בהפתעה. הוא מהנהן באישור דבריו.
"ממתי ? אתה בכלל לא סיפרת לי עלייה"
אני מביטה בו באי הבנה.
"לא יצא" הוא אומר קצרות בסימן שנעבור נושא. הדמעות שוב זולגות על לחיי והוא מביט בי ביסור וביאוש.
"אני גם לא אוהב את זה...בדיוק כמוך יפה שלי...אבל לפעמים יש דבר כזה שנקרא גורל.
לפעמים הוא טוב ולפעמים הוא רע מאוד."
הוא ממלמל כשידיו מנגבות את דמעותיי בפעם המיליארד היום.
אני מנסה לגייס את כל כוחי לחיוך, אפילו קטן אבל לא יוצא מאחר ושפתיי סתם נמתחות.
"אני אתגעגע" אני לוחשת והוא מקרב את פניו אל פניי, שותל נשיקה רכה על שפתיי שלאט לאט נהפכת לסוערת ונזקקת.
באמצע שדה התעופה הוא מעביר אותי לשבת עליו.
שעת ההמראה מגיעה...הדבר שלו הכי לא ציפיתי.
אני נושמת עמוק כשידי מונחת על ביטני בפחד.
ידיו של אור אוחזות בלחיי מאלצות אותי להביט בו. הוא מניח נשיקה על שפתיי ובוחן את פניי המפוחדות.
"את תחכי לי בבית עם התאומים שלנו ותשמרי עליהם בנתיים טוב טוב." הדמעות לא מפסיקות לזרום לי ואני מביטה בפחד שהוא ילך ואני לא אראה אותו למשך המון המון זמן.
אני נושמת עמוק בעיניים עצומות ופוקחת אותן. אני מהנהנת בחוסר רצון.
"שום בנות שמעת...לא שתייה ואתה מפסיק עם הסיגריות כי אם טענת שזה בגלל הפרידה שלנו אז עכשיו תדע שגם אם אני לא לצידך פיזית...אני לצידך בכל מצב ובכל מקום.
ואני יכולה לראות כל דבר שאתה עושה אז כדאי שתיזהר לך!" אצבעי מורה באזהרה.
אני גורמת לציחקוק להיפלט מפיו ואני מצליחה סוף סוף לחלץ מבין שפתיי חיוך קטן כשאני מביטה בו מבעד לדמעות.
"אני אוהב אותך מאוד מאוד ואני מבטיח עוד לפצות אותך על הזמן הזה...אותך ואת התאומים" אני מחסירה פעימה מליבי.
אני מהנהנת באיטיות והוא משחרר באיטיות את ידי שהחזיקה את ידו בחוזקה בכדי להתקדם אל המטוס שמחכה רק לו כי כל השחקנים כבר מזמן עלו כי סיימו להיפרד ממשפחותיהם.
"אל תעזוב!" אני לוחשת וכרגע הוא נשמע מיואש כשהוא נושם עמוק.
"אל תקשי עליי מישלי בבקשה." הוא לוחש ועוטף אותי בחיבוק עם ידיו החזקות.
אני נושמת את ריחו אליי ומנצלת את החיבוק האחרון שלנו לזמן רב.
הוא מתנתק ממני ומתכופף לישיבת צפרדע גורם לי להביט בו בהתרגשות ובהתפעלות.
הוא ממלמל כמה מילים לבטני כשידיו אחזות בצידיה ולאחר מכן נושק לה.
הוא מתרומם ונושק לשפתיי לפניי שמשאיר אותי מאחוריו וצועד בקושי רב אל המטוס
------------------------------
אני יודעת לפי התגובות שלכן שאף אחת לא רצתה שאור שלנו יטוס.
אבל אין מה לעשות כי מחוייבות של כדורגלן היא מחוייבות של כדורגלן.
תצטרכו להסתפק בזה שאני כלכך אוהבת אותכן.
ביי אהוובות!!
YOU ARE READING
Can't Love Otherness
Romanceאני רוצה אותך כמו פעם! אני רוצה להחיות את הרגש שמת אני בעיקר רוצה לאבד את כל מה שקיבלתי אחרייך ולהחזיר את כל מה שנלקח מאז לכתך. קרדיט למשפט- עמוד האינסטגרם _mishpatimyafim #תכנים מיניים #גסות
