פרק 34 ❤אחרון❤

7.4K 327 30
                                    

"אני לחוצה אור" אני מנתקת את ראשו מצווארי והוא מתנשף בעצבנות אך מרסן את עצמו במהירות.

אני מביטה בפניו העוצרות נשימה רק ממבט אחד ונושקת לשפתיו בנחמה.
אני יודעת שגם לו קשה עם היחס הבוטה שלי למרות זאת שאני בטוחה שהוא יודע שהכאבים שלי הם אלה שגורמים לי להוציא את עצביי על הבן אדם שנמצא לידי.

אני אוהבת אותו עוד יותר ממה שאני אוהבת רק בגלל הסבלנות שלו למצבי רוחי המעוררים עצבים.

"אני אוהבת אותך ואני מצטערת שאתה צריך לאכול אותי עם כל העצבים הא-" "איי"
אני מחזיקה בצד בטני.

"ציר ?" אור מוודא ואני מהנהנת קצרות באומץ רב מפניי שכולי מתמקדת אך ורק בכאב ואני לא יכולה לשאת את זה יותר כשאני מרגישה כאב חד, כזה שאני לא הרגשתי בכל מהלך שהותי בבית חולים.

רק אני ואור לבד בחדר אחריי שעתיים שהמשפחה שלי חגגה איתנו פה בחדר והוא עדיין נשאר מקושט.

אפילו עוגת השכבות המעוררת תאבון ובלוטות טעם מזורגגות.
אני לא יכולה להביט בה יותר בידיעה שאסור לי לאכול ממנה אפילו לא קמצוץ מפניי שאני בתהליכי לידה וזה דורש ממני אי אכילה בשעות אלה.

אך שום דבר מזה לא משנה לי מאחר והכאבים האלה הם בלתי נסבלים במובן המלא!
אור יצא לקרוא למיילדת שלי וחזר לפניי חמש שניות הרגליים שלי פסוקות והיא דוחפת את ידה לתוכי ואני נאלצת לסבול גם מזה וגם מהצירים המפתיעים.

לעזעזל האפידורל הזה לא עוזר בכלום!
כנראה שהוא עוזר רק לנשים עם תינוק אחד ואני זכיתי בשניים.

"אני מניחה שאת קרובה ללידה ולכן את צריכה ללחוץ עכשיו. אז קדימה תנשמי עמוק ותתחילי ללחוץ."

אני נושמת עמוק ולוחצת חזק.חזק.חזק. כל כוחי ניתן ללחיצות האלה שיוציאו ממני את התינוקים האלה לעולם כי אני חושבת שנמאס להם להיות תקועים לי בבטן ולהסתובב איתי בכל מקום בלי לראות אותו.

"יאללה בייב. נשבע שאני מציע לך נישואים עוד חודש!" אור מעודד אותי מהצד ואני מחייכת ללא שליטה גם כשכואב לי הוא מצליח לסחוט ממני חיוכים.

אני ממשיכה ללחוץ אבל משום מה אני מרגישה שאין התקדמות לשום מקום.
אני מרימה את ראשי המיוזע אל היולדת שמביטה אל בין רגליי ולוחשת לאחות שלידה משהו שלמראה עיניי לא נראה בשורה טובה.
האחות הצעירה יוצאת מהחדר ואני מכווצת את גבותיי.

"אהובה? מה קורה פה?" אור שואל את אהובה המיילדת והיא חסרת אונים לא יודעת איך להגיד את מה שיש לה ואני נתקפת לחץ אבל אין בי את היכולת לדבר מכיוון שאני פשוט סובלת מהכאבים האלה.

אני עוצמת את עיניי ומתפללת בליבי לישועה מאלוהים. שיקשיב לרצונות הלא מזיקות שלי.
בסך הכול שאוכל להיות כבר אחריי זה ואצא מבית החולים הזה עם שניי התאומים הבריאים שלי בין ידיי.

Can't Love OthernessWhere stories live. Discover now