בנינו

פרק 16-שקרים

"מה שלומך מתוקה?"התקרבתי וראיתי את אנני,אמא של אדם.היא לא אמורה להיות במיון עם אדם?"בסדר...איך את מרגישה?"שאלתי אותה קצת מבולבלת כשהיא נראתה מחייכת וזורחת כאילו לא הייתה בשום מיון.
"אני בסדר מותק,למה את שואלת?הכל טוב?"היא שאלה ואני רק חייכתי במבוכה מנסה למצוא מילים שיסבירו את עצמי.
"הממ..סתם חשבתי שלא הרגשת טוב הבוקר ואדם לקח אותך למיון,לא?"שאלתי תוהה לעצמי אם הגיוני שאדם שיקר לי.ואיזה סיבה בידיוק יש לו לשקר לי?אני לא חושבת שהוא ישקר לי...אין לו סיבה לשקר לי.
"לא..."היא ענתה מבולבלת ולא הבינה מאיפה הבאתי את זה"זה מה שאדם אמר לך?"היא שאלה ואני נהנהתי בראשי,והמשכתי ללכת לכיוון הבית.
נכנסתי הביתה ונשכבתי על הספה,מנסה להבין איזו סיבה יש לאדם לשקר לי?ואיפה לכל הרוחות הוא היה כל הבוקר.למה שהוא ישקר לי?איפה הוא כבר היה יכול להיות שזה מצריך ממנו לשקר לי?הוא יודע שאני שונאת שקרים.התחרפנתי מרוב מחשבות שהטריפו לי את השכל.אני שונאת אנשים שמשקרים.
אני שונאת שלא אומרים את האמת.זה גורם לי אוטומטית לא להאמין באותו בן אדם,איך אפשר להאמין במישהו כשהוא שיקר לך?גם אם זה הדבר הכי קטן בעולם,זה עדיין שקר.ואני שונאת שקרים!

ישבתי ללמוד קצת על מנת להסיח את דעתי מעט.תקופת המבחנים הולכת וקרבה...וזה די מלחיץ.אני רק רוצה לעבור הכל בצורה טובה וממש לא לגשת למועדי ב'.
לקראת הערב,נשמע צלצול בדלת.
"התגעגעתי אלייך"אדם נכנס פנימה ונישק אותי בשנייה שפתחתי לו את הדלת מבלי לתת לי הזדמנות להגיב איכשהו.
הפסקתי את הנשיקה ונרתעתי מעט לאחור.
-נקודת מבט של אדם-
"מה?"שאלתי אותה כאשר היא נרתעה ממני.התגעגעתי אלייה באמת,כל היום חשבתי רק עלייה.חיכיתי לרגע שאתפנה ואוכל להיות איתה קצת.אחרי היום המתוח שהיה לי...היא כל מה שאני צריך.
"תעזוב אותי"היא נאנחה ולא הצלחתי להבין מה עובר עלייה עכשיו,אנחנו אף פעם לא רבים,ולא קורה בנינו שום דבר חריג אף פעם...
"איפה היית היום?"היא שאלה ונעצה בי מבט מוזר שלא הצלחתי להבין מה פירושו.
"אמרתי לך..בבית חולים עם אמא שלי,שיחררו אותה היא מרגישה יותר טוב"אמרתי,או יותר נכון שיקרתי.צבט לי בלב לשקר לה,זה כאב לי.אני לא בן אדם שאוהב לשקר,וידעתי עד כמה היא שונאת שמשקרים לה,זה הדבר שהיא הכי שונאת בעולם...שקרים.
"למה אתה משקר לי?למה אדם?אני יודעת שאתה משקר!!"היא הרימה את הקול וראיתי שהיא מעוצבנת."מה עובר עלייך אנה?"לא ידעתי מה להגיד לה,הרגשתי מבולבל ולא מבין מאיפה זה נפל עליי עכשיו.מאיפה היא יודעת בכלל?אני לא אוהב את זה...אני אף פעם לא משקר לה.אבל אין מצב...אני לא הולך לספר לה את האמת.הסתכלתי עלייה,היא נראתה מאוכזבת,המבט המאוכזב שלה עשה לי רע בלב...לדעת שהיא מאוכזבת בגללי גרם לי להרגיש רע.

"אתה שיקרת לי אדם!לא היית בשום בית חולים"היא צעקה עליי וזה כבר שיגע אותי,אני שונא שהיא מרימה עליי את הקול.
מפה לשם התחלנו לריב ולצעוק אחד על השנייה.שנאתי את עצמי ששיקרתי לה.
אני פשוט...פשוט מנסה לא לגרום לה להרגיש רע,שום דבר לא בטוח וזה סתם יטריד אותה ויכניס אותה ללחץ.אני בסך הכל רוצה להתמודד עם זה לבד ולא להכניס אותה לבעיות שלי.
זה רע?אם היא תדע שרוב הסיכויים שאני חולה במחלה ש...שאי אפשר לצאת ממנה..היא תרגיש כל כך רע.בסך הכל ניסיתי למנוע מזה לקרות.זה רע?