בנינו

פרק 50-חג מולד שמח

-נקודת מבט של אנה-
ערב חג המולד הגיע.החג האהוב עליי,ובעצם על כולם.האווירה כל כך חגיגית ומיוחדת.זה ללא ספק החג הכי מיוחד.
אבא שלי ומתילדה טסו לסוף שבוע רומנטי בפריז,והאמת שלהישאר לבד הערב זה די מדכא.בן הזמין אותי אליו הביתה לארוחת חג.ביחד עם חברים ומשפחה,יש לו וילה ענקית,ואמא מדהימה שמבשלת מאכלים כל כך טעימים..בכל ימות השנה,ולא רק בחגים.
החלטתי ללכת,מה יש לי לעשות לבד בבית בערב חג?יהיה נחמד קצת לחגוג עם המשפחה שלו וחברים שלו,שאני מכירה את רובם.
אני ופילאר הלכנו ביחד,המשפחה שלה בדרך כלל לא חוגגת וזאת הזדמנות מצויינת בשבילה לחגוג את חג המולד.

"היי הגעת בסוף"בן חייך אליי ונתן לי חיבוק קל,וכך גם לפילאר.הבית שלו היה מקושט במלא פרחים בעץ גדול,הכל היה כל כך צבעוני ומקושט,האווירה הייתה ממש טובה.הבית היה עמוס באנשים,רובם בני משפחה של בן,אך היו גם לא מעט חברים שזהיתי,מהאוניברסיטה וגם בודדים מהתיכון,ששמר איתם על קשר.

-נקודת מבט של אדם-
נכנסתי לבית הזה שלא הייתי בו כל כך הרבה זמן.אני ובן חזרנו להיות בקשר בזמן האחרון,כשנכנסתי לפה מיליון זכרונות הציפו אותי,גדלתי פה יחד עם בן...מטורף כל מה שעברנו פה ביחד.היינו כמו בני משפחה,כמו אחים.הייתי יושן פה מלא,וכך גם הוא אצלי בבית.חג מולד במשפחה שלו תמיד היה הכי כיף,אני זוכר כמה אמא שלו משקיעה בבישולים ובקישוט הבית.תמיד הייתה פה אווירה טובה וחגיגית,מה צריך יותר מזה?
"אדם!באת בסוף"בן שמח לראות אותי ואת אמלי כמובן,שבאה יחד איתי."טוב לראות אותך"חייכתי אליו"תכף האוכל,תשבו בנתיים"בן אמר בחיוך וחייכנו אליו בחזרה.נתקלתי פה בכמה חברים ותיקים מהתיכון,האמת שלא שמרתי על קשר עם אף אחד מהם וזה היה מעט לא נעים.

פתאום המבט שלי נתפס על אנה...אנה?מה היא עושה כאן?לגמרי לא ציפיתי לראות אותה כאן....לא יכולתי להוריד את העיניים ממנה.היא נראתה כל כך...כל כך טוב.היא ללא ספק הדבר הכי יפה שראיתי בחיי.קלטתי את המבט שלה מסתכל עליי,ובעיקר על הידים המשולבות שלי ושל אמלי.היא נמנעה כל כך מהמבט שלי...וזה כאב לי.הייתי כל כך סקרן לדעת אם היא קיבלה את ההזמנה המטופשת שאמלי שלחה לה..כל כך קיוויתי שלא.
אמרתי לכולם שלום באדישות,רק כי דבר אחד עניין אותי,וזה היה ללכת לאנה.לא רציתי לעשות מזה סיפור,היא עמדה במטבח ושתתה כוס מים.עזבתי את אמלי לכמה שניות וניגשתי אלייה לאט.

"היי.."אמרתי בשקט והיא סוף סוף הסתכלה עליי..לעזאזל זה היה כל כך קשה.אני בטוח שהיא יודעת על החתונה..למרות התקווה הקטנה שיש בי שהיא לא יודעת כלום.
"היי"היא החזירה לי בלחש ועמדנו שם מספר שניות בשתיקה.
"מה נשמע?"שאלתי אותה והרגשתי כל כך אידיוט.מה כבר יכול להישמע?אני צץ לה משום מקום אחרי שנה שלמה שעברה,אחרי שפגעתי בה בעבר,ואחרי שזה נגמר בנינו בצורה לא כל כך יפה בכלל.
"מזל טוב"היא אמרה בחיוך שהיה נראה כל כך מזוייף,יכולתי לראות שהייתה לה איזו דמעה בעין שהיא הסתירה ומנעה ממנה לצאת,אך היא יצאה אחרי מספר שניות וזלגה לה על הלחי.הרגשתי צביטה ענקית בלב.אני פשוט לא יכול לראות אותה בוכה...
איך אחרי כל כך הרבה זמן יש לה עדיין מאין השפעה כזו עליי?לעזאזל עם זה,זה פשוט לא פייר.עבר כל כך הרבה זמן,אני ניסיתי בהתחלה ליצור איתה קשר,ניסיתי להסביר את עצמי,אבל כלום היא לא שמה עליי ועכשיו זה לא בסדר שאני ממשיך הלאה?למה אני צריך להרגיש רע עם עצמי שאני ממשיך הלאה?נכון,לא הייתי בסדר איתה בכלל אבל בסופו של דבר,כנראה,שנינו הבנו שלא נהיה ביחד והגיע הזמן להמשיך הלאה.זה רע??
"אני יודע שזה היה מזמן,אבל זה נגמר בנינו אנה,מצטער אוקיי?לא רציתי שההזמנה הזאת תגיע אלייך בכלל,אין שום קשר בינך לבין מה שקורה ביני לבין אמלי,ממש לא רציתי לפגוע בך..ואת יודעת את זה,אבל זה לא פייר אנה,זה לא פייר שאני מרגיש אשם"ידעתי שלמרות שעבר הרבה זמן ממה שהיה בנינו,כן צריך לעלות את זה."בסך הכל אני מנסה להמשיך הלאה,זה רע?אני אמור להרגיש רע עם עצמי?"הרגשתי מתוסכל,הדמעות שלה גרמו לי להתבלבל ולהרגיש רע עם עצמי,למרות שזה בכלל לא אמור להיות ככה.
"אני יודעת..אני מצטערת...זה לא פייר מצידי"היא אמרה והשפילה את מבט לרצפה והינהנה בראש בשקט.
כאב לי לראות אותה ככה,ידעתי שהיא לא הצליחה להמשיך הלאה,ושהיא כן נפגעה מההזמנה המטופשת הזאת שאני כל כך מצטער שהיא הגיעה אלייה.
**********
ישבתי על יד העץ ובהיתי באנה שעמד על יד המטבח יחד עם פילאר.היא נראתה בלי יותר מידי מצב רוח."אחי..אתה עומד להתחתן ואתה בוהה באקסית שלך?"בן התיישב לידי והסיח את דעתי מאנה."לא...אני סתם..לא.."אמרתי מגמגם."אתה עוד מרגיש אלייה משהו,רואים"הוא אמר מחייך חיוך שובב אך התעצבנתי.הוא צדק,כן יש לי רגש אלייה בלב.לעזאזל איתה ועם הרגש המחורבן הזה!אני עומד להתחתן,אני רוצה להקים בית עם ילדים ומשפחה ולא להיתקע בסיפור ביני לבין אנה,שלא עובד ולא יעבוד.זה חסר טעם ובזבוז של זמן.אנה לא תרצה אותי יותר לעולם,ובצדק.

"אויש בן איזה שטויות אתה מדבר,ממש לא אל תשכח שאני עומד להתחתן"אמרתי בעצבים וכל מה שרציתי זה לברוח מפה,ולא לראות את אנה יותר.
"אז מה אם אתה עומד להתחתן?זה לא אומר כלום"בן אמר"אני בטוח שעוד יש לך רגשות אלייה"הוא אמר ורק עיצבן אותי יותר.
"הכל בסדר?"אמלי התיישבה לידנו.
"אני חושב שכדי שנזוז מאמי"אמרתי בעצבים וקמתי מהכיסא.
"כבר?אפשר להישאר עוד קצת,נחמד פה"היא אמרה.
"כן אבל אני מת מעייפות..ומחר אנחנו קמים מוקדם זוכרת?עדיף שנלך"אמרתי ותפסתי ביד שלה ומשכתי אותה לעבר הדלת.
התעצבנתי מהכל,התעצבנתי מבן שאמר מילים נכונות,מאנה שבכתה וגרמה לי להרגיש רע כל כך,התעצבנתי מהכל!!

הגענו הביתה והחלפתי את הבגדים שלבשתי לטרנינג פשוט איתו אני ישן,וכך גם אמלי.
"היה נחמד"אמלי אמרה והינהנתי כהסכמה איתה."מחר אני הולכת לחפש שמלה"היא חייכה והתקרבה אליי"מעולה,מקווה שתמצאי שמלה שתאהבי"אמרתי מחייך חצי חיוך כדי לספק אותה.למרות שבאמת קיוויתי שהיא תמצא שמלה שהיא תאהב..אני אמור לשמוח,היא אשתי לעתיד,ומחר היא עומדת לקנות את השמלה שתלבש כשאר נינשא."אני לא יכולה לחכות לחתונה"היא אמרה ונשכה את השפה התחתונה שלה,היא ליפפה את הידיים שלה סביב הצוואר שלי והתחילה לנשק אותי בצוואר.ליפפתי את הידיים שלי סביבה וניסיתי לקרב אותה אליי,אבל זה היה יותר קשה מפעם...וידעתי למה.כבר הצלחתי להכריח את עצמי שאני רוצה את זה,שאני רוצה אותה בתור אשתי לעתיד והאמא של הילדים שלי.אז למה עכשיו זה לא עובד?
הפרצוף העצוב והמאוכזב של אנה לא יצא לי מהראש..ממש לא יכולתי לתפקד ככה.

"אני עייף אמלי...זה לא הזמן"אמרתי והרחקתי אותה מעט ממני ונשכבתי במיטה.היא נראתה מבואסת וקצת מבולבלת אך לא אמרה מילה.היא נשכבה על ידי וכיבתה את האור.
ניסיתי להבין מה אני רוצה מעצמי,במשך שנה שלמה שיכנעתי את עצמי שאני מאוהב בה ורוצה אותה,איך שיחה אחת עם אנה גרמה לי לפקפק בכך?