בנינו

פרק 54-לשכוח

נסעתי נסיעה ארוכה אל בית החולים,בקושי הצלחתי לעצום עין כל הלילה.מיליון מחשבות חלפו בראשי,כמעט על כל נושא אפשרי.
אחרי מיליון ואחת מחשבות נרדמתי לאיזה שלוש שעות.הרגשתי שהעיניים שלי מכבידות עליי עד כדי כך שפחדתי להירדם על ההגה.
כל מה שרציתי זה לדעת שאבא שלי בסדר.
ידעתי שיכולתי להתקשר לאדם כדי שיבוא איתי אל בית החולים,אבל העדפתי שלא.
עדיף בכלל שנתרחק עכשיו...אחרי מה שהיה בנינו אתמול.זה היה פשוט לא לעניין..

החנתי את המכונית ונכנסתי אל בית החולים,רגועה יותר מאתמול.נכסתי היישר למספר המסדרון שמתילדה סימסה לי ללכת.
ראיתי את מתילדה יושבת על כסא במסדרון ונראת כל כך עייפה וגמורה,את כל הלילה היא 'בילתה'כאן."מה קורה?"שאלתי לחוצה והתיישבתי על ידה."הוא עבר את הצינתור...הכל בסדר פחות או יותר אנה,עכשיו הוא בשיקום ותכף נוכל להיכנס אליו"היא אמרה ואבן ענקית ירדה לי מהלב..העיקר שהוא בסדר.המתנו מול החדר שלו בערך שעתיים מייאשות ומייגעות.בקושי החלפנו בנינו מילה..חיכיתי כל כך לראות אותו ולהיות בטוחה שהוא במצב יציב.

אחרי המתנה ארוכה סוף סוף נתנו לנו להיכנס אל החדר שלו.
"אבא!"מיהרתי לחבק אותו בזמן שהדמעות זולגות לי מהעיניים."היי ילדה שלי"הוא אמר ששכב על המיטה,מחבק אותי תוך כדי שהוא מחובר לאלף מכשירים.
"לעזאזל אבא הבהלת אותי כל כך!אל תעשה את זה יותר בחיים!"אמרתי רצינית והוא צחק.
"צודקת..מה חשבתי לעצמי"הוא אמר מצחקק וגם אני לא יכולתי שלא לצחוק.לאט לאט המון אנשים החלו לבוא,קרובים של המשפחה וגם פילאר הגיעה כששמעה מה קרה.
"תודה שהגעת"אמרתי לה מחייכת מעט.
"נראלך שלא הייתי באה?"היא אמרה וציחקקתי מעט,ידעתי שהיא תבוא.
אבא שלי היה נראה דווקא טוב,הוא חייך לכולם ואפילו הצליח להתיישב על המיטה ולהתנתק מכמה מכשירים מטופשים.

"אני הולכת להכין לי קפה,רוצה גם?"שאלתי את פילאר שהרגשתי שהעיניים שלי עוד רגע נעצמות מרוב עייפות,קפה שחור אולי יעשה לי קצת טוב."אני באה איתך"היא אמרה וקמנו יחד אל המכונת קפה שהייתה כמה דקות מהחדר."למה את נראת ככה?"פילאר שאלה אותי בשנייה שיצאנו מהחדר,כאילו חיכתה שנהיה לבד כדי לשאול אותי."ככה איך?"שאלתי לא מבינה."ככה,מדוכאת עייפה.."היא אמרה ולא הבנתי מזו השאלה המטופשת הזאת."אבא שלי עבר התקף לב,ועכשיו הוא בשיקום,ובנוסף לא עצמתי עין כל הלילה מרוב לחץ,לא סיבה מספיק טובה להראות ככה?"שאלתי מצחקקת אך גם עצבנית מעט."לא נו אנה,זה משהו אחר אני מכירה אותך"היא אמרה מנסה להוציא ממני מידע בכוח
"אדם היה אצלי אתמול"אמרתי את מה שלא יכולתי להוציא מהראש פשוט."מה?למה?"היא הופתעה ולא הבינה מה יש לו לעשות אצלי,במיוחד שהוא עומד להתחתן בקרוב.
סיפרתי לה הכל,מההתחלה ועד הסוף.
"איך הוא תמיד חוזר לחיים שלי איכשהו פילאר?איך?ועוד שהוא אשכרה עומד להתחתן ואני לא מסוגלת להתקרב אליו ככה"אמרתי נאנחת ומיואשת מהמצב הדפוק הזה.
"את עוד אוהבת אותו אנה...אני מכירה אותך כל כך טוב"היא אמרה בטוחה בעצמה,והיא צדקה.עם כמה שניסיתי להתגבר עליו ולהמשיך הלאה..זה פשוט לא עובד.אני באמת אוהבת אותו."אל תתני לו לעשות את הצעד המטופש הזה,אני בטוחה שגם הוא עוד מרגיש אלייך משהו"היא אמרה,שוב בטוחה בעצמה.
"אם הוא לא היה שוכח אותי הוא לא היה מציע לה נישואים בכלל פילאר,זה עבוד"אמרתי מתוסכלת."הוא בסך הכל מנסה להמשיך הלאה,אל תשכחי שהוא גם חושב שזה אבוד בינכם,הריי את לא מראה לו שאת רוצה אותו"היא אמרה וממש לא הסכמתי איתה.פשוט המשכנו הלאה וזהו,לא צריך לנתח את זה."אני לא אמורה להראות לו שאני רוצה אותו פילאר!שנה שלמה לא נפגשנו בכלל הוא עומד להתחתן אני לא יכולה להיות אגואיסטית ולהרוס לו את כל מה שהוא בנה בשנה הזאת"אמרתי נאנחת"אבל אנה..-"פילאר אמרה ומיד עצרתי אותה,לא רוצה לשמוע שום דבר בנוגע לנושא הזה יותר.
"די פילאר אני לא מתכוונת לעמוד באמצע ולהפריע לו להתחתן,הוא המשיך הלאה וכך גם אני צריכה לעשות.אני לא רוצה לשמוע על הנושא הזה יותר"אמרתי עצבנית וחזרתי אל החדר של אבא שלי,בלי הקפה שרציתי.
***************
-נקודת מבט של אדם-
"בדיוק עוד שבוע החתונה,הכל כבר מוכן אני כל כך מתרגשת אדם"אמלי אמרה שחיבקה אותי בזמן שישבנו מול הטלוויזיה יחד.אני לא מאמין שעוד שבוע בידיוק אני עומד להינשא לה.אחרי מה שקרה ביני לבין אנה הלילה אני לא מסוגל לדמיין את עצמי מתחתן איתה.לעזאזל עם האנה הזאת,אם לא היינו חוזרים שוב לחיים אחד של השנייה הייתי מתחתן עם אמלי בראש שקט ומקיים את כל ההבטחות בנוגע למשפחה וטיולים בעולם כמו שהבטחתי לה.אבל אני פשוט לא יכול,אני בכלל שוקל לבטל את החתונה הזאת וזהו.
לפעמים אני חושב שהיא זו שדחפה אותי להציע לה נישואים,היא כל כך רצתה את זה שלי כבר לא היה אכפת
אני מנסה לאהוב אותה באמת,אני כל כך מתאמץ עד כדי כך שכבר גרמתי לעצמי להאמין שאני באמת אוהב אותה.אני מנסה לגרום לעצמי להאמין שהיא מה שאני צריך.
אבל איך זה אפשרי כאשר אנה צצה לי במחשבות בלי הפסקה?איך הגעתי למצב הזה בכלל?
אני מנסה לגרום לה להיות מאושרת,היא באמת בחורה מדהימה.ובכלל עד שעברנו לגור בשכונה הזאת לא היו לי ספקות בנוגע לחתונה בכלל.היא כל כך מאושרת מהחתונה שקרבה,אבל מה עם האושר שלי?
אני מפחד,אני מפחד לבטל עכשיו את החתונה כי מה יצא לי מזה?אנה במילא לא רוצה אותי יותר,לפחות ככה זה נראה.
אז אני לא חושב שיש טעם בכלל לבטל את החתונה,כי אמלי בחורה מדהימה...וחבל שאפגע בה ואפספס אותה בגלל בחורה שבכלל לא רוצה אותי יותר.
אני פשוט צריך לנסות להשאיר אותה ואת כל הרגש המזורגג הזה אלייה מאוחר,ולהתמקד בחתונה שלי ושל אמלי.
"כן גם אני מתרגש מאמי"אמרתי וחיבקתי אותה בזמן שהראש שלה היה מונח לי על החזה."תהיה החתן הכי יפה בעולם"היא ציחקקה וזה כל כך כאב לי.
צפינו יחד בטלוויזיה,עד ששמתי לב שהיא נרדמה עליי כשהראש שלה מונח לי על החזה.
לקחתי את הפאלפון ובלי לחשוב יותר מידי שלחתי הודעה לאנה.אני אפילו לא יודע למה אני עושה את זה!המטרה היא לשכוח אותה בכלל,היא אפילו לא מעוניינת בי יותר...לעזאזל.
'מה שלום אבא שלך?'כתבתי וחיכיתי לתשובה ממנה.
'בסדר,יותר טוב'היא כתבה אחרי כמה דקות מייאשות שחיכיתי להודעה ממנה.
'אני שמח'מיד כתבתי לה,באמת שמחתי בשבילה ובשבילו.
'תודה'היא כתבה בצורה יבשה ומבאסת.
'אנה..אנחנו מתכוונים לדבר מתישהו על מה שהיה בנינו?יותר נכון מה שכמעט היה בנינו?'כתבתי ומיד שלחתי מבלי לחשוב יותר מידי.
'עדיף שלא אדם...אני באמת לא רוצה שום דבר איתך יותר,שיהיה לך בהצלחה בחיים החדשים שתבנה לך יחד עם אמלי'היא כתבה ולקח לי זמן לעכל את מה שקראתי,זה היה לגמרי כמו חץ שפוגע היישר אל תוך הלב.
אז זהו...זה נכון,היא באמת לא מרגישה אליי יותר כלום וזה לגמרי אבוד.אני לגמרי חייב להפסיק עם החששות האלו לגבי החתונה ולשכוח ממנה כמה שיותר מהר.

אבל לעזאזל,זה כל כך קשה לשכוח מישהי כמוה...