בנינו

פרק 45-רק כשמאבדים,מעריכים

"אתה מוכן להסביר לי לאן אנחנו נוסעים?"שאלתי בטון עצבני,אחרי יותר מחצי שעה של נסיעה התחלתי להשתעמם."תכף מגיעים"הוא אמר מבלי להוריד את העיניים מהכביש.הנסיעה עברה בשקט מוחלט,לא הוצאתי מילה מהפה,וכך גם הוא.
אחרי פחות מחצי שעה,הגענו.
.היינו בכפר כלשהו,היה פה נוף משגע,המון עצים,דשא וירוק בעיניים.האוויר היה צח ואהבתי את זה מאוד.
נכנסנו אל בית מעץ,מבפנים ומבחוץ.
כשנכנסנו פנימה הבחנתי בכך,הכל היה בנוי מעץ,וריח חזק של עץ שרר בבית.
הבית היה נראה ישן,אך הייתה בו אווירה ביתית וחמימה.
"מה אנחנו עושים כאן?"שאלתי נאנחת."זה הבית של דוד שלי,הוא גר בספרד כבר מעל לשנה,ולא עשה עם המקום הזה שום דבר"הוא אמר והלך לעבר המרפסת שהייתה שם.הלכתי אחריו,ממשיכה לבחון כל פינה בבית הזה."ולמה הבאת אותי לכאן?"שאלתי בזמן שהוא הסתכל על הנוף היפה מהמרפסת."את יודעת,כשנלחמתי על החיים שלי....כל מה שפחדתי זה לפספס את היופי הזה של הטבע,של העולם"הוא אמר ממשיך להתבונן בנוף."הרגשתי את המוות קרוב אליי כל כך,הייתי במצב שלא דמיינתי שאראה עוד נוף כזה בחיים"הוא אמר והקשבתי לו מסוקרנת,הנוף באמת היה יפייפה בטירוף,הייתה פה מין אווירה מרגיעה כזו."את יודעת מה למדתי מכל התקופה הזאת שעברתי?"הוא שאל וסובב את המבט של מהנוף אליי"מה?"שאלתי בסקרנות"שרק כשאנחנו מאבדים משהו,או עומדים לאבד משהו..אנחנו מעריכים אותו"הוא אמר וחזר להתבונן אל הנוף היפייפה"אני בא לפה לפעמים,שאני רוצה קצת שקט,ולברוח מהכל"הוא אמר והמילים שלו ריגשו אותי מעט,הוא צודק.

"אז כמה בנות הבאת לפה לפניי?"עקצתי אותו והוא התעצבן."אף אחת אנה,אני שונא שאת חושבת שאני כזה"הוא אמר והביט בי."כזה מה?"שאלתי בהתחכמות"כזה..כזה שמזיין כל היום ומחליף בחורות על ימין ועל שמאל"הוא אמר וציחקקתי.הוא כן כזה,שלא ישקר לפחות."תעשה לי טובה..."לעגתי לו ויכולתי לראות איך הוא מתעצבן."בשביל מה הבאת אותי לפה אדם?"שאלתי בכנות,באמת לא הבנתי בשביל מה הוא הביא אותי לפה."תכננתי לבלות איתך פה קצת"הוא אמר וציחקק,בזמן ששם את שתי ידיו על המותניים שלי."אתה אידיוט"צחקתי גם אני,האווירה פה עשתה לי כל כך טוב,האוויר הנקי והירוק שהיה מסביב עשה לי הרגשה טובה ונעימה.
"אני מתאהב בך אנה..,שוב"הוא אמר והרגשתי את הלב שלי דופק חזק,ואת הדם עולה ללחיים ומאדים אותן בטירוף.הרגשתי את השפתיים שלו על שלי,ואת הידיים שלו עולות לעבר הצוואר שלי.לא יכולתי שלא להנות מהמגע הרך של השפתיים שלו.אחרי כל כך הרבה זמן....הנשיקה הייתה רכה ועדינה,כשהיא נגמרה נשארנו ככה צמודים אחד לשנייה,מביטים אחד לשנייה בעיניים כשהאפים שלנו צמודים אחד לשני."למה עשית לי את זה?"שאלתי בשקט סוף סוף.והוא נאנח בשקט."יכולת לשתף אותי אדם..יכולת לתת לי לעבור איתך את כל זה,אתה לא מבין כמה פגעת בי.."אמרתי משפילה את המבט שלי והוא ליטף לי את הלחיים."אני הייתי בטוח שאני אמות אנה...בחיי...לא רציתי שתסבלי שזה יקרה,לא רציתי שתראי אותי גוסס,באמת גססתי וזה נס שבכלל שרדתי ואני עומד פה מולך היום"הוא אמר ושם את הידיים שלו על הלחיים שלי.יכולתי להבין אותו...אבל אז,כשלא היה לי מושג למה הוא עזב...זה היה כל כך כואב."אני לא רציתי לפגוע בך,בחיי"הוא אמר ואני הנהנתי בראש בשקט.

עלינו לחדר ונשכבנו יחד במיטה.
"אז כמה בחורים היו לך בכל הזמן הזה?"אדם שאל ברצינות"כמה היו לך?"צחקתי"בחורים?הממ...."הוא צחק וכך גם אני."אף אחת בחיים לא הייתה דומה לך"הוא אמר וליטף אותי בעדינות.אהבתי את המגע הזה איתו..רציתי שהוא ישאר לנצח.הרגשתי שאנחנו נמצאים בעולם אחר,בו אין מריבות ואין ויכוחים יותר..שזה רק הוא ואני יחד ופה,שום דבר לא יכול להיהרס.הנחתי לכל המחשבות הטורדניות שלי בצד והייתי שקועה רק בו.
"התגעגעתי אלייך כל כך אדם"אמרתי כאשר הראש שלי היה מונח על החזה שלו והיד שלו ליטפה לי את הלחי בעדינות.

"גם אני...אני כל כך מצטער....פגעתי בך, היום אני מבין שלא הייתי צריך לבחור בדרך שבחרתי,את כל מה שהייתי צריך לצידי כשנלחמתי על חיי"הוא אמר