בנינו

פרק אחרון-הרבה יותר מאהבה

-נקודת מבט של אנה-
סוף סוף אבא שלי השתקם מעט,הוא כבר חזר הביתה ואני מרגישה שהחיים מתחילים לחזור למסלול.בעוד שבוע בידיוק אני חוזרת ללימודים בקולג',אני מודה שדי התגעגעתי ללימודים ולשגרה.
השעה הייתה כבר מאוחרת,ישבתי מול הטלוויזיה עם חבילת גלידה ענקית ביד וזללתי כמעט את כולה.היום,כן ממש היום אדם מתחתן עם אמלי.את אדם לא ראיתי או שמעתי מאותו לילה שהוא היה אצלי בבית.
כמובן שלא חשבתי לרגע ללכת לחתונה המטופשת הזאת,למרות שהוזמנתי.
אז זהו...כל הסיפור שהיה לי עם אדם נגמר ממש ברגעים אלו הוא מתחתן,הרגשתי אבודה.ממש עכשיו אני מאבדת את הגבר היחיד שבאמת הצלחתי לאהוב בחיים האלו.
קפצו לי בראש מיליון ואחת מחשבות,הרגשתי בקרשים.

לא הצלחתי לכבות את המחשבות שקפצו לי לראש,וגם לא את הדמעות ששטפו לי את הפנים.עכשיו אני מתחילה להתחרט על הכל...הייתה לי הזדמנות להגיד לו שאני עדיין אוהבת אותו,שאני מתגעגעת ושהוא כל מה שאני רוצה.ובמקום זה אמרתי לו שאני לא רוצה איתו כלום יותר כמו טיפשה.יכולתי עכשיו לעמוד בשמלה לבנה יחד עם אדם בחתונה אבל זה ממש לא קרה,ורק בגללי!
אדם כן הראה לי רגש במפגש האחרון שלנו יחד...ובמקום זה אני חסמתי את הרגש שלי ולא נתתי לו לצאת החוצה.אמרתי לו שאני לא רוצה שום דבר איתו יותר ושהמשכתי הלאה...למרות שזה בכלל לא נכון.כל הזמן הזה ניסיתי לשכנע את עצמי שזה לא כל כך כואב שהוא מתחתן עם מישהי אחרת,אבל עכשיו אני מבינה עד כמה זה כואב.הרגשתי את הלב שלי נחצה לשניים,אני מאבדת ממש ברגעים אלו את הגבר היחיד שאהבתי כל כך.

-נקודת מבט של אדם-
לבשתי את החליפה החדשה שקניתי ונעמדתי מול המראה.נראתי לגמרי טוב.קשרתי את העניבה סביב הצוואר שלי ולא הורדתי את העיניים מהמראה.בעוד שעה בידיוק אני ואמלי כבר נהיה נשואים.כבר הצלחתי לשכנע את עצמי שאני עושה את הדבר הנכון...אבל פתאום זה התחיל להתערער לי.

"מה אתה עושה אדם?הבחורה היחידה שתמיד אהבת בחיים זו אנה"אמרתי לעצמי מול המראה ורציתי לקבור את עצמי במקום.

אבל היא לא אוהבת אותי,היא לא רוצה איתי כלום זה בידיוק מה שהיא אמרה.אני כבר לא יכול לחזור לאחור...אמלי כבר באולם וכולם כבר שם,מחכים רק לי שאגיע.
"אני לא יכול!אני לא יכול לעשות את זה"מילמלתי לעצמי בשקט ותפסתי בראשי.מנסה למחוק את הפנים של אנה שקופצות לי לראש בכל שנייה או שתיים.
ניסיתי לחשוב על אמלי,על כמה שהיא בחורה מדהימה וכמה היא אוהבת אותי...הקשר איתה עבד תמיד.הבטחתי לה כל כך המון הבטחות,אני כבר לא יכול לחזור לאחור.
אחרי מיליון מחשבות הרגשתי שאני מוכן,יותר נכון שיכנעתי את עצמי שאני מוכן.אנה לא רוצה אותי יותר ואני חייב להתנתק ממנה,חייב להמשיך הלאה בחיים שלי כמו שהיא המשיכה הלאה בחיים שלה.

עליתי על המכונית ולקחתי נשימה עמוקה.התפללתי שאנה לא תופיע לי בזיכרון יותר,ותשגע לי את המחשבות,לפחות לא בשעות הקרובות.
בידיוק כשבאתי ללחוץ על הגז,ראיתי את פילאר רצה ממש לכיוון שלי.
"אדם תרד מהמכונית!בבקשה!!"היא צעקה והתחננה ונלחצתי מעט,קרה משהו לאנה??
"אדם אתה לא יכול לעשות את זה"פילאר התנשפה ואמרה בלחץ בשנייה שירדתי מהמכונית."מה את רוצה פילאר?"לא הבנתי אותה בכלל."אדם...אל תעשה את זה,אני רואה עלייך שאתה בכלל לא שלם עם זה..אל תעשה את זה אתה עוד אוהב את אנה"היא אמרה כאילו קראה את הקול שבראש שלי שאומר לי בידיוק את אותם מילים.
"אל תעשי לי את זה פילאר..."נאנחתי"כבר הגעתי להחלטה,אני מתחתן וזהו בבקשה תניחי לי"אמרתי מתחננן שלא להיזכר בה יותר."אדם אבל אתה אוהב אותה!"היא אמרה ולא יכולתי לשמוע את זה יותר!"אני אוהב אותה,אני אוהב אותה אוקיי?לא שחכתי ואני לא אשכח אותה בחיים כנראה,אבל היא לא רוצה אותי והיא לא אוהבת אותי יותר פילאר מה את לא מבינה?"צעקתי וכבר התעצבנתי כל כך."היא כן!!!"היא צעקה עליי גם והטון שלה היה עצבני."למה את מתכוונת?"שאלתי בהיסוס והורדתי את הטון דיבור שלי."היא בעצמה אמרה לי את זה פילאר..אל תבלבלי אותי עכשיו"נאנחתי והרגשתי מתוסכל כל כך.לעזאזל אמלי מחכה לי,וכל המשפחה שלי והמשפחה שלה מחכים עכשיו באולם!
"נכון,היא אמרה לך את זה אבל זה לא מה שהיא מרגישה...היא בעצמה אמרה לי שהיא עוד אוהבת אותך היא פשוט חושבת שאתה המשכת הלאה,היא אוהבת אותך אדם!היא עכשיו יושבת בבית מדוכאת בגלל החתונה המזורגגת הזו שלא צריכה להתקיים.היא אוהבת אותך ואהבה אותך תמיד אדם"היא אמרה בשקט והופתעתי כל כך.
הרגשתי כל כך מבולבל,מה עושים עכשיו לעזאזל?איך אני יכול להתחתן עם אמלי עכשיו אחרי מה שהיא אמרה לי?
"לך אלייה אדם...אל תעשה טעויות שלא תצליח לתקן אחר כך"היא אמרה מתחננת שאלך אלייה."אבל...-"הרגשתי כל כך מבולבל ולא ידעתי מה להגיד בכלל.
"לך אלייה פשוט אדם זה מה שאתה באמת רוצה!לך אלייה"היא הרימה את הקול ומיד נכנסתי למכונית.לחצתי בחוזקה על הגז ולגמרי לא ראיתי בעיניים.