בנינו

פרק 32+33 -מישהי אחרת

חזרתי הביתה כל כך מאוכזבת ומיואשת.הרגשתי שהלב שלי נחצה לאלף רסיסים שאי אפשר להשלים יותר.
הלילה הזה היה פשוט אכזבה אחת גדולה..
מה חשבתי לעצמי?שנשכב ואז?ואז הכל יחזור להיות כמו שהיה?הוא בסך בכל זיין וזרק,כמו שהוא תמיד היה עושה.אני טיפשה שחשבתי שהצלחתי לשנות אותו והוא כבר לא כזה.

הגעתי להחלטה שאני חייבת לשכוח אותו...אני חייבת לשכוח ממנו לתמיד.אני רק בת 18 וכבר בטוחה שמצאתי את אהבת חיי.זה כזה פתטי!את טועה אנה!זאת סתם התאהבות ראשונה ומטופשת.אדם הוא פשוט כל מה שהכרתי עד עכשיו...בגלל זה קשה לי להתגבר עליו ולעבור הלאה,זה הכל.איכשהו הרגשתי תחושת שנאה לאדם,שנאה אמיתית לא סתם שנאה.שנאתי אותו כי אני לא מסוגלת לשכוח אותו.
הדמעות החלו לזלוג לי בלי שום היסוס,לא הייתה בכוונתי לעצור אותן מלכתכילה.שנאתי את העבודה שהוא גורם לי לבכות ככה.
***********
את כל היום העברתי בבכי ומחשבות שלא פוסקות בבית.למזלי אבא שלי לא היה בבית כל היום ולא ראה אותי במצב כזה.
'אנה את רוצה לצאת איתי ועם אלכס לסרט?מזמן לא יצאנו'פילאר שלחה לי הודעה
'לא...יש לי משהו היום,פעם אחרת אצטרף תהנו'עניתי לה וסגרתי את הטלפון.
אין לי כוח לצאת,אין לי חשק לכלום.
אחרי כמה דקות קיבלתי עוד הודעה,אך היא לא הייתה מפילאר..

'אנה מתוקה שלי התקבלתי לעבודה!!אני בטוח שאת שמחה בשבילי,הכרתי שם היום מישהי והזמנתי אותה ללכת לאכול,אני אגיע מאוחר תאחלי לי בהצלחה'אבא כתב והעלה לי חיוך על הפנים,שמחתי בשבילו.הוא חיפש עבודה במרץ כל כך גדול,והיה נרגש כל כך ללכת לראיון.איחלתי לו בהצלחה וסגרתי את הטלפון.

התחלתי להשתעמם לבד בבית,המחשבות על אדם שיגעו לי את השכל והרגשתי שאני חייבת להשים לזה סוף.הרגשתי כל כך מאוכזבת...ומדוכאת,כבר אין מילים שיסבירו את הכאב שהיה לי בלב.לקחתי את המפתחות של האוטו,איזה מזל שאבא השאיר פה את המכונית שלו.התנעתי את המכונית,והתחלתי לנסוע.לא יודעת אפילו פשוט נסעתי.פתחתי את החלונות ונתתי לרוח הקרה לקרר לי את הפנים בזמן שלחצתי על הגז ונסעתי הכי מהר שהיה אפשר.
נעצרתי באיזה פאב שראיתי בדרך ובהיתי בו,האנשים שיצאו ונכנסו ממנו נראו לי כל כך מאושרים כאילו אין להם בעיות בחיים.רציתי גם...רציתי לשכוח מהכל ולהרגיש חדשה קצת גם אם זה רק לכמה שעות.רציתי לרקוד עם בחורים ולהשתכר על הבר כאילו אין מחר.

לא לא אנה את לא יכולה לעשות את זה!זה ממש לא אני...אין סיכוי.באתי ללחוץ על הגז ולהתניע את האוטו אך העיניים שלי לא ירדו מאותו פאב.
"לעזאזל עם החשקים המטופשים שלי"אמרתי בעצבים וירדתי מהאוטו.הכנסתי את המפתחות לכיס המכנסיים ונכנסתי אל הפאב. מיד הרחתי ריח מחניק של סיגריות מעורבב עם ריח אלכוהול חזק.
התיישבתי על הבר והזמנתי לי כמה צ'ייסרים.רציתי לשתות ולשכוח מהכל...להיות מישהי אחרת גם אם זה רק ללילה אחד .
לגמתי מהשתייה ששרפה לי את הגרון והפרצוף שלי מיד נהפך לחמוץ.הזמנתי עוד כוסית ולאחר מכן עוד אחת ועוד אחת.באיזשהו שלב כבר הפסקתי לספור.הרגשתי מסוחררת לגמרי."לא אכפת לי ממנו"צחקתי לעצמי ולגמתי את כל הכוסית בבת אחת מצחקקת לעצמי.נהנת להרגיש לרגע מישהי אחרת.