קמתי לצלילי השעון המעורר שיפשפתי את העיניים ותחושה מרגשת עברה בי לרגע.היום הראשון שלי בבית הספר החדש.
קמתי מהמיטה,צחצחתי שיניים ושטפתי פנים,הבטתי בי במראה וחייכתי לעצמי חיוך קטן,אני אפילו לא יודעת למה,אולי כי אני מצפה לטוב?בבית ספר הקודם לא היו לי המון חברים,והאמת לא אהבתי כל כך אף אחד שם בגלל זה לא היה לי ממש קשה לעזוב.התארגנתי,אספתי את שיערי הארוך לקוקו גבוה ומתוח ויצאתי לבית ספר שהיה נמצא במרחק הליכה.תוך מספר דקות הגעתי לבית ספר.כל כך המון אנשים חלפו לי בעיניים,הכל היה נראה לי כל כך עצום הרגשתי מבולבלת ולא כל כך ידעתי לאן לפנות.
הלכתי למזכירות,ששם מזכירה יפה וחייכנית שאיחלה לי בהצלחה ונתנה לי פרטים לגבי כיתות הלימוד,הלוקר שלי וכל השטויות האלה.
זאת הולכת להיות השנה האחרונה שלי בבית הספר,ויש לי תחושה שהיא הולכת להיות ארוכה מתמיד.אבל באלי,באלי כבר לסיים עם זה.עם כל המבחנים והעבודות לסיים עם הכל ואז להתחיל את החיים האמיתיים,את החיים שאני מחכה להם.הלכתי ללוקר שלי בכדי להכניס את ספרי הלימוד,דווקא מצאתי אותו מהר בזמן שחלפתי על פניהם של המון תלמידים שנתקעו בי בדרך.הבית ספר הזה נראה לי כל כך עמוס.סגרתי את הלוקר וחיפשתי את הכיתה שבה אני לומדת עכשיו.
הרגשתי לרגע כל כך מבולבלת,איפה אני לעזאזל?תחושת הבילבול עברה מהר כאשר אחת התלמידות פנתה אליי"את אנה?"היא שאלה בחיוך היא הייתה די יפה,היה לה שיער חום בהיר חלק שמגיע עד החזה שלה פחות או יותר,כשהיא חייכה ראיתי שיש לה גומות חמודות כאלו על הלחיים."הממ כן"עניתי בהיסוס ודי במבוכה,איך היא יודעת איך קוראים לי?"אני פילאר,אני לומדת כאן והממ..כן אני הבת של המנהל"היא אמרה וצחקקה,היה נראה שהיא די מתביישת בעובדה שהיא הבת של המנהל"הוא ביקש ממני למצוא אותך ולהראות לך טיפה את בית הספר,הוא ממש ענק בטח את מרגישה אבודה"היא אמרה מצחקקת"כן קצת"הודתי וצחקקתי גם אני.פילאר עשתה לי סיבוב קטן בבית ספר,מראה לי איפה כל דבר נמצא.איפה המעבדה,איפה כיתת הלימוד של כל מקצוע,איפה הספרייה,איפה חדר מחשבים ואפילו איפה השירותים.ואו הבית ספר הזה פשוט ענק."את רעבה?"היא שאלה אחרי כל הסיבוב המתיש הזה"קצת"אמרתי ופתאום הרגשתי תחושת רעב שלא הרגשתי קודם,פילאר הובילה אותי אל הקפיטריה שהייתה מפוצצת באנשים שעומדים בתור כאילו הם לא ראו אוכל מעולם."יש לנו עוד כמה דקות להפסקה,אפשר לנשנש יחד משהו"היא אמרה בזמן שנדחפנו בין הילדים.
הייתה לי מין סחרחורת בעיניים,כל כך המון ילדים במקום כל כך קטן,שוב הייתה בי מין תחושה של בלבול.לפתע הרגשתי שגופי נתקל באחד התלמידים,זה כאב.ראיתי בעיניים רק חזה מוצק ושרירי,הרמתי את ראשי בשביל להסתכל על הפרצוף שלו,שהיה נראה די עצבני."מצטערת"מלמלתי ובאתי ללכת אחרי פילאר שכבר עמדה בתור ואז הרגשתי שאני נעצרת,היד שלו תפסה את שלי ומשכה אותי אחורה.הוא לא אמר כלום,רק הסתכל על הפרצוף שלי באופן מוזר,הרגשתי כאילו הוא בוחן אותי;המבט שלו חדר הישר לתוך העיניים שלי,לא הצלחתי להבין מה המבט שלו אומר אבל לעזאזל,זה היה כל כך מלחיץ.
הוא היה לגמרי בחור יפה,שיערו היה בצבע חום בהיר והיו לו זיפים קטנטנים על הסנטר שעשו אותו גברי לגמרי,וגם השרירים שלו בלטו מהחולצה ועיניו הירוקות שהרגשתי שהן נכנסות היישר לעיניים שלי הפרצוף שלו היה נראה רציני עד עצבני לגמרי.אחרי מספר שניות שהוא מסתכל היישר לתוך העיניים שלי ובוחן לי את כל הפרצוף הוא שיחרר את ידי והתרחק מבלי להגיד דבר.לא הבנתי מה קרה פה עכשיו,הרגשתי מוזר לגמרי.
"את באה אנה?הזמנתי לשתינו"פילאר חייכה אליי וקראה לי לשבת בשולחן"אני אלכס"התיישבתי בשולחן על יד פילאר ועל יד עוד ילדה שנראתה יפה בידיוק כמו פילאר.היא הייתה גינגית,ללא ספק הגינגית הכי יפה שראיתי מימי.היו לה עיניים ירוקות ופה קטנטן.
פיטפטנו שלושתינו הרגשתי די טוב האמת,כבר ביום הראשון שלי פה התחברתי לשתי בנות ממש חמודות.
אני רק מקווה שתהיה לי פה שנה מוצלחת.
YOU ARE READING
בנינו
Romanceתכירו את אנה,נערה בת 17. אנה ילדה חכמה,חרוצה,ביישנית ואפילו לפעמים קצת חוצפנית. החיים של אנה משתנים כאשר היא עוברת לשכונה חדשה,יחד עם אביה השיכור והמסומם.היא פוגשת חברות חדשות ואולי גם...אהבה? אדם,סיקרן את אנה מהרגע הראשון שראתה אותו.המבטים שהוא נעץ...