בנינו

פרק 29-קרובים

זה היה עוד סתם יום רגיל ושיגרתי.
ישבתי עם פילאר ואלכס במזרקה המרכזית של בית הספר.אלכס הייתה עסוקה בלריב עם זאק בהודעות,ופילאר בלקבוע שיעור עם המורה הפרטי שלה.מצאתי את עצמי יושבת ומסתכלת על כל התלמידים שחלפו על פנינו,הולכים וחוזרים שוב ושוב.כל כך רציתי לראות בינהם את אדם...אבל כנראה שזה לא יקרה בתקופה הקרובה.

"אנה"שמעתי קול מוכר קורא לי,הסתובבתי לאחור וראיתי את שרלוט,ילדה מהשכבה,כן אותה זנזונת שהתנשקה אז עם אדם."המנהל קורא לך לשיחה"היא אמרה"אל תילחצי או משהו..סתם אימות פרטים שקשורים למלגה שאת מקבלת"היא אמרה וחייכה אליי"רק תחכי לו כמה דקות בחדר המתנה,הוא בשיחה"היא הוסיפה,הודתי לה והלכתי הישר לבניין המזכירות שבו נמצא החדר של המנהל.
מחוץ לחדרו,היה חדר קטן,מעין חדר המתנה כזה.נכנסתי פנימה ולא האמנתי למה שראיתי...

אדם?למה הוא פה לעזאזל?הוא ישב על הכורסא האדומה ודיפדף בעיתון.הוא לא הבחין בי,באתי לחזור ולצאת מהחדר מבלי שנתקל אחד בשנייה אך מסתבר שהוא כן הבחין בי."למה באת לפה אם את כבר יוצאת?"הוא שאל ומיד הסתובבתי אליו.היה כל כך מוזר לראות אותו,הוא נראה בידיוק אותו הדבר."אה.."לא ידעתי כל כך מה להגיד,המראה שלו חסם לי את המילים.ראיתי שגם הוא מרגיש נבוך ולא יודע כל כך מה לומר.שנינו לא ציפינו למפגש הקטן הזה בנינו."את מחכה לשיחה עם המנהל?"הוא שאל.דווקא עכשיו,דווקא עכשיו שאדם נמצא פה המנהל המזורגג הזה החליט לקרוא לי לשיחה?

"כ..ן.."גימגמתי והרגשתי נבוכה כל כך.
"בואי שבי"הוא אמר ועשה לי מקום על הכורסא האדומה והתיישבתי לידו מבלי להגיד מילה.המצב בנינו היה כל כך מתוח ומביך.כעסתי עליו,שנאתי אותו אך באותה מידי אהבתי אותו כל כך.הוא הסתכל עליי במבט מוזר שאפילו לא הצלחתי להבין מה הוא אומר.באיזשהו שלב איבדתי את הסבלנות,כמה זמן אפשר לחכות לשיחה ארורה עם המנהל?כל הסיטואציה הזאת לא באה לי בטוב בכלל והחלטתי פשוט לקום ולעוף מפה.קמתי,מבלי לשים לב הרגל של אדם חסמה אותי וכמעט גרמה לי ליפול.תוך שנייה אדם תפס אותי בצורה שהיד שלו הייתה על הבטן שלי והוא הושיב אותי לידו.קיללתי בלב כל דבר אפשרי בערך,הייתי כל כך עצבנית.

"את בסדר?"הוא שאל והביט לי עמוק בתוך העיניים,זאת פעם ראשונה מאז שנפרדנו שאנחנו קרובים כל כך."כן,אני בסדר"אמרתי והסתכלתי על היד שלו,שעדיין תפס אותי מהבטן.הוא מיד העביר את היד שהייתה על הבטן אל הלחי שלי,מלטף אותה וגורם לי לצמרמורת קטנה בגוף.הוא היה נראה כל כך מדהים,לא ידעתי איך לשלוט בעצמי.
הוא התקרב אליי יותר והרגשתי כל כך מבולבלת,הוא זה שנפרד ממני לא?למה כל הקרבה הזאת עכשיו?ככה קרובים...הרבה זמן לא היינו,גם לא דיימנתי את זה קורה שוב.
נשארנו ככה קרובים,מבלי לזוז או להגיד משהו.הרגשתי את הנשימות שלו עליי,הוא נשם בקצב מהיר.נשימות שלו היו בידיוק על השפתיים שלי,לא יודעת למה אבל נשכתי את השפתיים באותה שנייה שהרגשתי את הנשימות שלו עליהם ראיתי שהוא הבחין,הוא הסתכל עליהן במבט שהיה נראה שהוא מת לנשק אותן אך לא מעז.הוא הזיז חתיכת שיער שהייתה על הפנים שלי אל מאחורי האוזן וליטף אותי בעדינות וברכות.זה הרגיש לי טוב מידי..לרגע הייתי בטוחה שאני נמצאת באחת הפנטזיות שלי.אפילו שלא עשינו כלום,הקרבה הזאת אליו,המגע של הידיים שלו על העור שלי,פשוט שיגע אותי.הוא לא הוריד את המבט מהשפתיים שלי,שנראו כל כך מגורות,מתות לטעום שוב את הטעם של השפתיים שלו.

הרגשתי את הראש והנשימות שלי לאט לאט על הצוואר שלי.הרגשתי שהוא פשוט מסניף את הריח שלי,דבר שהוא אהב לעשות בעבר.
הלב שלי התחיל לדפוק שהשפתיים שלו פגשו את הצוואר שלי,מנשקות אותו בעדינות וברכות.הוא לאט לאט עלה למעלה ונתן לי נשיקה קטנה ועדינה על הלחי,ממש צמוד אל הפה.כבר מתתי להרגיש את השפתיים שלו עליי.שנייה לפני שהוא נישק אותן,הוא נעצר.
"אני חושב שכדאי שתלכי מפה"הוא אמר בקול עבה ללא טיפת רגש.היה נשמע שהוא מאוכזב מעצמו על כך שהוא נתן לעצמו לתת למה שקרה לקרות.הסתכלתי עליו במבט מאוכזב ויצאתי החוצה.