S B R

MIDNIGHT

ואז, כשכל בני הבית ישנים ורק אדם אחד ער, רק חלון אחד המסמן נשמה אחת שעדיין לא עזבה, עיניים שעדיין לא נעצמו, שדים שעוד לא יצאו.
הוא יושב ומסתכל בחלון, בוהה בעיר הרדומה, תוהה לעצמו, האם קיים עוד אדם שמנוחתו אבדה לו?
כשאורה של השמש מסנוור ושורף, מבהיר את השמים לתכלת מעודן, הוא רק רוצה לישון ולהיעלם. אולם כאשר הירח זורח, מאיר ללא צדו האפל, הוא מרגיש ער יותר מכל אחד אחר.

מדוע זה כך, תוהה לעצמו. מדוע חייב אני להיות כה שונה מהשאר?
משפחתו חושבת כי מדובר באוטיזם, או הפרעה חברתית כלשהי, הוא יודע כי מדובר בהרבה יותר מכך.
ההורים שלי לעולם לא ידעו עד כמה אובדני אני, הוא אומר לעצמו בצער.
ואז זה מגיע, אותה ההרגשה כמו בכל לילה; משהו זוחל על עורו, לחישות נשמעות, משהו הנדמה כמו חסר ערך, ממשיך לזונה ממין זכר, ילד מטופש, אבל הפעם משהו משתנה, הירח מאיר במלואו כשזה חצות, ואז הוא מסתכל על המיטה, לאחר מכן על וילון הבד.
רק קשירה אחת וזהו, הם לוחשים, קולם מפוצל ומאיים. אין יותר סבל בשבילך. עשה זאת!
הוא מנסה לדחוף אותם מראשו, אבל אז נזכר כי זה הלילה האחרון של החופש, הוא יכול לא לחזור לאותו גיהינום, כפי שהם אמרו, רק קשר אחד וזהו.

קשירה אחת סביב צווארו והוא חופשי.
חתך אחד עמוק עם הסכין החדש.
ואז הוא לא יצטרך לסבול יותר.
התאבדות היא תמיד הפתרון, הוא אומר לעצמו. התאבדות היא השביל הנכון.

♧---
התאבדות היא לעולם לא הפתרון.
התאבדות היא פתרון תמידי לבעיה זמנית, אנא זכרו זאת.

אוהבת♥