אהבה הייתה בשבילו החץ שקופידון היה שולח באנשים. היא הייתה לרגש מוכרח, אחד כזה שקופידון גורם לו ואפרודיטה מטפחת אותו. המלאך הקטן והמרושע, לוקח על דעת עצמו את רגישותם של האנשים, מחליט בשבילם החלטות! הוא איננו יודע על מי כועס יותר - על אפרודיטה, אלת האהבה והיופי, או על קופידון, אל האהבה, השליח שלה, זה שכולם נושאים לעברו תפילות לזיווג הולם. הוא לא חפץ בזה, זה נראה לו חסר ערך, הרגש הזה. כל כך חסר שימוש...
מחשבותיו רצו בראשו ומילים התנגשו אלו באלו, משפטים חצו את גולגולתו וזה הרגיש כמו קקופוניה שלמה שם. זה היה בשיעור תיאטרון, הוא לא באמת הקשיב למורה, הוא לא ראה בכך צורך, על כל פנים כל שעושים שם זה להציג מחזות ולהגיש דוחות, לא יותר ולא פחות, ובשביל זה הוא איננו צריך להקשיב למורה. "אָמוֹר," היא קראה, הוא זקף את ראשו כמעט מיד, נעץ את עיניו בעינייה, חיכה שתאמר את שיש לה להגיד, לא שהיה אכפת לו, בכל אופן. "התפקיד שלך הוא להיות הקבצן שפוגש באציל ומתאהב בו, אבל יודע שזה אסור - שניכם בנים, והוא במעמד חברתי גבוה יותר משלך. מובן?" שאלה, אבל לא ציפתה לתשובה, הוא הנהן אליה, על אף שלא רצה לגלם את אותו התפקיד. היא לא התירה לו אף ברירה, לכן מצא עצמו כמה זמן לאחר מכן על במה מול בית הספר, כשמולו עומד מייקל, האציל (שנראה כמו אחד גם ללא הלבוש המיוחד). אמוֹר בלאו הכי נראה נחות ממנו, אך כעת, עם הלבוש והתפאורה, היה נראה נחות אף יותר.זה לא היה סוד, מייקל היה ביסקסואל מוצהר, אמוֹר היה לאדם המוחלש, האדם הבלתי נראה הזה, שגם אם מישהו רואה אותו, אותו אדם תמיד צריך ממנו משהו, גם אם רק להשפיל אותו.
"אל תברח ממני יותר, אהוב." אמר מייקל, ליטף את לחיו של אמוֹר. "זה אסור, אלכסנדר. מעמדך החברתי ייפגע," הוא השיב למייקל. "אתה תפסיד הכל. בעוד שלי אין מה להפסיד או להרוויח." אמוֹר המשיך את דבריו, נצמד לטקסט, הכריח את עיניו להעלות דמעות. מייקל החזיק בסנטרו ורכן קרוב אליו, היו לו עוד שורות לומר, היה זה אמוּר להיות ויכוח שבסופו הוא מסגיר את אמוֹר ותולים אותו לעיני הכפר, אולם מהר מאוד מצא את שפתיו מכוסות בהרגשה חמימה מחוספסת. מייקל נישק אותו, אל מול כל בית הספר. הוא לא יכול היה למנוע מעצמו את התהייה על כך - מדוע נישק אותו? האם... האם מרגיש כלפיו משהו? האם קופידון ירה בהם חץ, וכבל את שניהם ביחד? האם הדבר אומר, כי קופידון כלא אותם במשחק האהבה הבלתי פוסק של אפרודיטה?
°•°•°
אופס זה ממש קצר):
זה קטע שכתבתי לתחרות כתיבה באינסטגרם ✌
תגיבו לי את דעתכן(;
YOU ARE READING
S B R
RandomStrong Beautiful Roses. אנחנו כולנו ורדים יפים וחזקים, לא ניתן אחד לשני ליפול אלא נחזיק אחד בשני, נשמור אותנו קרובים, לא נשחרר, לא נרפה. ובמידה ואחד נופל, כולנו נופלים יחד איתו. לכן אף אחד יפול, כי אנחנו נחזיק אותו, חזק כל כך עד שרק נצמח גבוה, ונ...