הוא מעולם לא חשב שזה הכיוון שחייו יפנו אליו.
תומאס היה אותו הנער הבלתי נראה, האחד שיושב בשורה הראשונה ומסכם כל מילה היוצאת מפיו של המורה.
כל חייו היו פרושים לפניו, הוא ידע את מסלולו, ידע לאן לכוון - כל מקום שיעזור לו להתקדם בעתיד.
הוא אף לא טרח ליצור קשרים חברתיים, נתן להוריו לדעת שהכל בסדר שעה שעולמו הפנימי התמוטט.
אף תלמיד מכיתות הלימוד שלו לא ראה זאת. הם לא יצרו איתו קשרים כשם שהוא לא יצר איתם, ותומאס אהב זאת כך - הוא היה בטוח שאם לא יצור איתם קשר הם לא יתנו דעתם על לבושו השונה, בנוסף לכך, אם מישהו היה מתקרב תומאס היה דוחף אותו רחוק דיו שהיה בטוח שלא יחזור עוד.
תומאס מעולם לא ציפה שיבוא מישהו וייקח את חייו לכיוון אחר ממה שציפה.
♧---
איך זה נשמע?
אני מקווה שתהיה לי השראה לכתוב אותו.
כאילו, מספיק השראה בשביל יותר מעשרה פרקים - אני ממש רוצה להעלות סיפור חדש/:
אז כפי שאתן יודעות המצב שלי בכיתה די חרא.
היום זה יום ההולדת שלי
תאריך עברי
שאותו אני חוגגת...
אה,
אם ההורים שלי לא היו מביאים לי עוגה ובלונים אף אחד היה שם לב פרט לשדים שלי...
תשארנה חזקות, בנות❤
אני אוהבת אתכן♥
YOU ARE READING
S B R
RandomStrong Beautiful Roses. אנחנו כולנו ורדים יפים וחזקים, לא ניתן אחד לשני ליפול אלא נחזיק אחד בשני, נשמור אותנו קרובים, לא נשחרר, לא נרפה. ובמידה ואחד נופל, כולנו נופלים יחד איתו. לכן אף אחד יפול, כי אנחנו נחזיק אותו, חזק כל כך עד שרק נצמח גבוה, ונ...
