S B R

DEAR DIARY, BF

Dear Diary, best friend:

יש לי שתי חברות טובות, אני אוהבת אותך בכל לבי. הן היו שם כשאף אחד אחר לא, הן יודעות כמעט הכל.
אבל רק כמעט. כי לא משנה כמה אני רומזת, הן לא מבינות את המסתורין, הן לא עומדות קרוב מספיק כדי לראות את השדים המתחבאים בעיניי, אולם אני סבורה כי זה בסדר מבחינתי, אני לא רוצה גם שיבינו, אני לא רוצה שיראו.

אני זוכרת שנפגשנו, אני ואחת מהן, ביום שישי בערב. שאלתי אותה למה היא לא מרבה להפגש איתי, למה היא נפגשת בעיקר איתן, למה היא מזמינה את האחרות ולא אותי. היא אמרה לי "את כמו המציאות, אמתית ומביאה את כל הצרות שלי."

שאלתי אותה, "ומה הן?"
היא ענתה, "הן כמו סמים, אני לא דואגת בחברתן, אני יכולה להשתטות ולעשות כל מה שבא לי, אני יושבת ומדברת עם בנים וצוחקת."

דמעות בעיניי. "ואני לא ככה? את תמיד צוחקת בחברתי."
היא גרמה לכאב להתפשט, "אני צוחקת איתך כי אני נהנית, אבל את פשוט לא כמוהן, את לעולם לא תוכלי להיות."

ואני אומרת בראשי, יודעת שהיא לעולם לא תדע, "הלוואי וידעת שבקרוב מאוד יהיו לך רק שתיהן, ולא עוד אחת שתעביר לך את הזמן ותגרום לך לראות את המציאות כמו שהיא."

והאחרת? האחרת נפגשת עם החברה השנייה שלה, זו שפגעה בה, זו שגם מביאה לה בנים וגורמת לה לצחוק, היא נפגשת עם משפחתה שלא ראתה זמן רב, ואני מבינה את הרצון שלה לבלות איתם, אז אני לא מציקה לה, לא שולחת הודעות, מגיע לה לבלות, אמנם אני נשארת לבד אך כל עוד היא שמחה גם אני.

אולם יש בעיה.
אני לא זוכרת שמחה מה היא.
אני לא זוכרת איך לשמוח. אני צוחקת בחברתן כי זה מרגיש נכון, אבל זה לא מגיע מהלב. יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לומר אבל זה יסכן אותי, אז אני רוצה לדחוף, להרחיק. אם ארחיק אותן לא אסתכן, אני בלאו הכי לבד, ואני חושבת שאם אהיה לבד ללא מחשבה על כך שיש לי חברים זה יהיה פשוט יותר.
אז אני ארחיק אותן.

יומן יקר, חבר טוב.
איך מרחיקים את האנשים שגורמים לך להרגיש בחיים?

♧---
"...Cut you up and make you sick,
Suffer, suffer, suffer! like I did..."
(Suffer, Get Scared)

אני חושבת שזה רק וואנשוט.
אבל אני באמת רוצה לדעת, איך מרחיקים ממך אנשים?
איך שורדים מסע ישראלי לגמרי לבדך?
ששה ימים. ארבעה במדבר ויומיים באכסניה. 
איך אני עושה את זה?

All the love, Bella Rose.