עברו כבר שלושה שבועות מאז השיחה שלי במועדון עם שניר, מאז אנחנו בקושי מדברים אחד עם השנייה, ״אני לא מאמינה שאת עוזבת!״ אמרתי בעצב לרוני, ״מצטערת יפה שלי, את יודעת כמה רציתי להיות בחיל האוויר״ היא אמרה וחיבקה אותי, ״לפחות רועי נשאר איתך״ היא הוסיפה ועשתה לי פרצוף מטריד, ״מפגרת! תשמרי על קשר״ אמרתי וחיבקתי אותה בפעם האחרונה לפני שהיא יצאה מהשער.
״יפה שלי!״ שמעתי את רועי צועק לי, ״אני באה״ אמרתי לו והתקדמתי לכיוון השולחן שהוא ישב לאכול בו, ״אל תהיי מבואסת חיים שלי, אני כאן ואור כאן״ הוא אמר וחייך, ״אני שמחה שנשארתם״ אמרתי וחייכתי גם אני.
שניר נכנס לחדר אוכל וחיפש משהו במבטו, הבנתי מה הוא מחפש אחרי שהוא הביט בי ונאנח ברוגע, אני חושבת שהוא פחד שאני עוזבת לבסיס אחר כי הוא נראה כאילו הוקל לו, ״את באה היום למועדון? אנחנו עושים קריוקי״ רועי אמר מעיר אותי מהמחשבות שלי על שניר, ״כן ברור אני אבוא״ אמרתי בלי לחשוב, אני חייבת להפסיק לחשוב עליו.
-נקודת מבט שניר-
״שנירי, אתה יוצא הביתה?״ דניאל שאלה אותי, ״כן, לאחי הקטן יש משחק״ אמרתי בשעמום לא רוצה לדבר איתה בכלל, ״אפשר לבוא איתך?״ היא שאלה בציפייה, ״לא״ אמרתי בקרירות והתקדמתי לכיוון הפינת עישון שם ראיתי את טוהר מעשנת, ״לא אמרת שהפסקת?״ שאלתי, ״כן אבל התחשק להיזכר בזה״ היא אמרה והסתכלה על החיילים שעוברים ובאים.
״רוצה לבוא איתי למשחק כדורגל של אח שלי הקטן?״ שאלתי לפתע אפילו לא מבין למה, התחשק לי שהיא תבוא איתי, ״מ-ה?״ היא שאלה לא מבינה, ״אני יוצא היום וחוזר מחר, את רוצה לבוא?״ שאלתי שוב, ״למה?״ היא שאלה, ״לא יודע, אני רוצה שתבואי״ אמרתי, ״זה מוזר קצת״ היא ציחקקה, ״אז כן או לא?״ שאלתי, ״אוקיי אני אבוא״ היא מילמלה, ״יופי, תהיי מוכנה בעוד 20 דקות, אני אחכה לך בשער״ אמרתי והיא הנהנה וכיבתה את הסיגריה, ״אני שמח שאת באה איתי״ אמרתי לפני שהיא יצאה מהפינת עישון בחיוך והיא חייכה חזרה.
-נקודת מבט טוהר-
״לאן את הולכת נונה?״ רועי שאל וחיבק אותי מאחור, כן אנחנו נהיינו ידידים ממש טובים והוא מרשה לעצמו לקרוא לי איך שהוא רוצה, לא הייתי בטוחה אם לספר שאני הולכת עם המפקד למשחק של אח שלו הקטן או לשקר אבל החלטתי ללכת על האמת, ״עם המפקד למשחק של אח שלו״ אמרתי, ״מה צריך קהל?״ הוא שאל בגיכוח, ״הוא הציע לי לבוא, אז הסכמתי״ אמרתי בפשטות, ״איי קטנה שלי, את תמימה. הוא רוצה להשיג אותך, לסמן עלייך וי״ הוא אמר והלב שלי נצבט, ״אני לא חושבת, זה לא ככה״ אמרתי, ״זה בידיוק ככה״ הוא אמר ויצא מהחדר.
התלבשתי👇🏻
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
ובעיתוי הזה שמעתי את קולו של שניר קורא לי, ״אני באה״ אמרתי כשמרחתי מעט אודם, ״אני בשער״ הוא אמר ושמעתי את צעדיו מתרחקים, הסתכלתי על עצמי במראה ובסך הכל אהבתי את איך שנראתי. ״את נראית מדהים״ שניר אמר כשהגעתי לשער, ״תודה״ מילמלתי והסמקתי, ״אז מה חדש?״ הוא שאל כשעלינו לאוטו שלו, הוא הביט בי כאילו חיכה לשמוע ממני משהו, כאילו הוא יודע על משהו רק חיכה לאישור שלי כדי לוודא שזה נכון, ״אין חדש, אצלך?״ שאלתי, ״עברתי דירה, את לא עם ההוא?״ הוא שאל, ״לאן עברת?״ שאלתי, ״ליד ההורים שלי, עכשיו תעני לי״ הוא אמר, ״מי זה ההוא?״ שאלתי, ״רועי״ הוא אמר, ״לא! אנחנו חברים טובים״ אמרתי בהלם שהוא חשב ככה, ״אז לא?״ הוא שאל שוב, ״לא״ גילגלתי את עיניי, מה כלכך חשוב לך לדעת?״ שאלתי, ״סתם מתעניין״ הוא אמר, ״טוב״ אמרתי והתעסקתי בטלפון שלי, הטלפון שלי היה אייפון 6 בצבע זהב, אני כלכך רוצה לקנות את ה7 אבל אני מחכה שאני אצא לחמשוש ואז אוכל לעבוד בבר זה ישלים בידיוק את המחיר של האייפון 7, ״יש לך אינסטגרם?״ הוא שאל לפתע ואני צחקתי, ״כן המפקד, לעקוב אחרייך?״ שאלתי בהתגרות, ״snirifrah2" הוא אמר, ״תחזיר״ אמרתי לאחר שעקבתי, ״תחזירי לעצמך״ הוא אמר והביט בטלפון שלו שנח על רגלו, לקחתי את הטלפון ושמעתי אותו מתנשף ולא הבנתי למה, פתחתי את האייפון 7 שלי ונצבט שלי הלב, הוא כלכך יפה. נכנסתי לאינסטגרם וראיתי שיש לו 27 הודעות בדיירקט, ״המפקד, אתה מבוקש אני רואה״ אמרתי בצחוק, ״ראית מה זה״ הוא אמר בגיחוך, ״החזרתי לעצמי ועשיתי לי לייקים על כל התמונות״ אמרתי והחזרתי את הטלפון לרגל שלו.
-נקודת מבט שניר-
טוהר נרדמה אז הרשתי לעצמי להביא בה מעט ברמזורים האדומים, איך היא תהיה שלי? היא כלכך תמימה שאפילו שהיא לקחה את הטלפון מהרגל ושמעה אותי מתנשף היא לא הבינה למה, אני לא יכול להרוס אותה, כי אני יודע שאני אהרוס אותה ברגע שנהיה ביחד, היא לא מגיעה לי, אני הרוס מאז עדי אני לא מצליח לנהל מערכת יחסים נורמלית כבר פאקינג 5 שנים שאני מנסה ומנסה לצאת מזה אבל אני תמיד חושב מה יקרה אז, אחרי שאני אצליח לבטוח במישהי אולי גם היא תהיה כזאת, היא שרטה אותי חזק.
