Love in army

פרק 12

-נקודת מבט שניר-

״הגענו״ אמרתי כשניערתי את טוהר בעדינות, ״אתה נוסע מהר!״ היא אמרה וגיכחתי, ״יאלה תחזרי לחדר, יש מסדר עוד חצי שעה״ אמרתי מנסה להישאר מעט אדיש, ״אוקיי״ היא אמרה מבוהלת ומיהרה להגיע לחדר שלה.

כוסעמק. מה אני עושה לא בסדר איתה? איך היא עדיין אוהבת את האקס המזדיין שלה, אני מנסה לעשות צעד אלייה והיא עושה אלף אחורה, אני באמת כבר לא יודע איך להראות לה שאני רוצה אותה, ״היי שנירי״ שמעתי את אחת המפקדות האחרות צועקת, פאק אין לי כוח לשבורה הזאת, ״אל תקראי לי ככה בחיים שלך״ אמרתי והתקדמתי לחדר שלי, ״תפסיק רועי!״ שמעתי את הקול של טוהר, ״אתה לא מבין שאני לא רוצה אותך?!״ היא צעקה שוב, ״את אוהבת את המפקד אה?״ הוא שאל, מה? שתענה כבר! ״אני לא אוהבת את המפקד, הוא נחמד אליי ומצחיק וזהו״ היא אמרה, ״עלאק! את אוהבת אותו, אני רואה את זה בעיניים שלך״ הוא אמר לה והייתי שתיקה, ״אם כן? מה הבעיה שלך?!״ היא צעקה, ״כשהוא יפגע בך אל תבואי אליי״ הוא אמר ופתח את הדלת, שיט הוא ראה אותי! ״כדאי שתיכנס״ הוא מילמל ובעט באבן שהייתה בדרך שלו.

-נקודת מבט טוהר-

״שמעת הכל?״ שאלתי בהיסוס את שניר כשהוא נכנס לחדר שלי, ״חלק מהשיחה״ הוא אמר, ״אז את לא אוהבת את אוראל?״ הוא שאל, ״לא״ אמרתי, ״אז למה שירה אמרה שכן?״ הוא שאל, ״כי לא רציתי שתדע את האמת״ אמרתי, ״למה לא?״ הוא שאל, ״כי זה לא באמת יכול לקרות בנינו שניר, אתה המפקד שלי!״ אמרתי, ״זה לא פאקינג מעניין אותי!!״ הוא צרח, ״תירגע שניר״ אמרתי, ״אל תגידי לי להירגע אוקיי? את לא יודעת איך זה הרגיש נכון?! כשאמרתן לי שאת עדיין אוהבת את האפס הזה! את לא הרגשת מה שאני הרגשתי, את ההרגשה החרא הזאת שאני פאקינג מנסה ומנסה ובסוף מה?! כלום נאדה!״ הוא צעק, ״אני מצטערת״ מילמלתי, ״המעט שאת יכולה לעשות זה לתת לי סיכוי״ הוא אמר, ״אני לא יכול-״ אמרתי אך הוא קטע אותי, ״על הזין שלי זה שאני המפקד שלך סבבה?!״ הוא צעק, ״אני במילא עוד שנייה וחצי משתחרר״ הוא הוסיף, ״די פשוט תפסיקי להילחם בזה״ הוא מילמל והחזיק את ראשו בין ידיו, ״אני לא יכולה שניר, לא רוצה שיתחילו לדבר עליי״ אמרתי, ״את מחרפנת אותי! מה אכפת ממה שאנשים אומרים?! אני לא מבין אותך לפעמים! איך את יכולה להשתיק את הלב שלך ככה, כאילו את שמה אותו על ממתינה ושמה זין על מה שאת מרגישה, את לא מבינה שזה רק יפגע בך?!״ הוא צעק, ״זה כבר פוגע בי שניר״ אמרתי ודמעות ירדו מעיניי, ״אל תבכי נו״ הוא מילמל וחיבק אותי, ״די שניר״ מילמלתי, ״מה את רוצה? גם לחבק אותך אסור?״ הוא שאל בעצבים, ״זה סתם מסבך לי את המחשבות הקירבה הזאת״ אמרתי, ״נמאס לי טוהר נמאס לי״ הוא מילמל ויצא מהחדר.

-נקודת מבט שניר-

נמאס לי! נמאס לי! ושוב פעם נמאס לי! הילדה הזאת מחרפנת לי את הצורה, אני משתגע ממנה כל פעם מחדש! ״שניר יש לך מסדר מה אתה עושה?״ דור שאל אותי, ״אני לא מרגיש אחי, תחליף לי אותי״ אמרתי ונשכבתי במיטה, אני לא מפסיק לחשוב עלייה כוסעמק!

״שניר גבר, צריך אותך אחת החיילות שלך נפלה״ שמעתי את הקול של דור עוד פעם, ״מי זאת?״ שאלתי מיד, ״טוהר אסולין״ הוא אמר ומאז לא שמעתי כלום ופשוט רצתי לאיפה שהם עשו את האימון, איך הוא נתן לה ליפול?! איך היא נפלה בכלל?!, ״אני אקח לבית חולים הקרוב״ בן עמי אמר, ״אני אקח אותה, אני המפקד שלה״ אמרתי והרמתי את טוהר על ידיי, ״איך נפלת?״ שאלתי, ״לא יודעת, רצתי ופשוט נפלתי״ היא אמרה, ״תהיי זהירה יותר״ אמרתי והנחתי אותה בכיסא שליד הנהג, ״למה לא באת היום לאימון?״ היא שאלה, ״לא יכלתי לראות אותך״ אמרתי את האמת והיא הסתכלה עליי בכאב, ״מצטערת״ היא אמרה מילמלה, ״איפה הכי כואב לך?״ שאלתי, ״כרגע? בלב״.