שְמוֹנֶה עֶשְֹרֵה - EighTeen

פרק 2

קודם כל לפני הכל, רציתי להגיד לכן תודה ענקית על כל ההצבעות, התגובות והאהבה הענקית שהסיפור (וגם אני) מקבל מכם! זה כל כך לא מובן מאליו, וזה פשוט מרגש אותי כל פעם מחדש לראות את זה. אז באמת תודה רבה, אתן נותנות לי מוטיבציה להמשיך ואני כל פרק מתרגשת שאני מפרסמת אותו בידיעה שיש לי את הקוראות הכי טובות בעולם!

אז, בפרק הקודם השארתי אתכן עם קצת טעם לעוד לגבי אל, מה אומרות אז, שנתקדם לפרק ונראה מה הפעם תגידו?

*פרק זה מוקדש לאחת והיחידה- damnputa 💕

Miky Ekko - Time 💋 (השיר הזה פשוט כה יפיפה ומתאים גם לפרק וגם לכל הסיפור בכללי)

~~

אל בלעה את רוקה, הסתכלה על הבחור בעיניים חוששות. היא רק הרגע החלה לדבר איתו וחוץ מזה הוא גם לא כל כך מצא חן בעיניה עד כה עצם כניסתו הדרמטית.
מה אם הוא יצחק? מה אם הוא לא יבין? מה אם הוא יתחיל לשאול מלא שאלות פתאום ויתן לה להרגיש לא בנוח?

״זה ארוך,״ אל כחכחה בגרונה, היא בהחלט לא אוהבת לדבר על זה, ובנוסף לכך היא גם לא משתפת את הסיפור שלה עם כל אחד. זה בכל זאת לא סיפור קל שכל אחד רוצה לשמוע.

לאחר מכן הוסיפה, ״ואישי, ואני לא אוהבת לדבר על זה.״ סיימה את דבריה בצורה הפשוטה ביותר ושילבה את ידיה.

הבחור הסתכל עליה באי-הבנה, ״מה לא נעים וכאלה?״ שאל ושילב את ידיו בדיוק כמוה.

אל הנהנה, ״פחות או יותר. אני בדרך כלל לא מספרת את זה לאנשים, ויותר מזה, לא מספרת לאנשים שהכרתי אותם לפני פחות מדקה.״ גיחכה בלגלוג.

״אבל את יודעת מה אומרים,״ עיניו הראו שעשוע.

״בדרך כלל שמספרים למישהו שלא מכירים מרגישים יותר טוב, מאשר לספר למישהו שאת מכירה. גם אין לי שום אינטרס בלדעת את סיפורך את יודעת, אולי חוץ מסקרנות.״ קו עקום על שפתיו חשף את שיניו, והוא חייך שוב את אותו חיוך שובה, שגרם לאל לחשוב איך זה אפשרי שיש לבנים לפעמים חיוך שיכול פשוט לכבוש כל אחד ואחת.