שְמוֹנֶה עֶשְֹרֵה - EighTeen

פרק 4

אני אף פעם לא מצליחה להבין איך זה שיש לי יותר צפיות מהצבעות, כאילו מדובר בפחות משנייה לעשות הצבעה וזה גם לא עולה כסף! חשוב לי לראות אם אנשים אוהבים את הסיפור ו/או את הפרק וגם בכללי הייתי רוצה לדעת כמה אנשים פחות או יותר קוראים את הפרק ודרך ההצבעות זה יותר מוחשי. אז, אם תוכלו, אני יותר מאשמח שתעשו זאת❤️ (וזה ממש לא מקטע של כמו באינסטרגם תשומת לב של לייקים, ממש לא. אני באמת הייתי רוצה לדעת סך הכל אם אתם אוהבים או לא🤗)

אז הנה לכן עוד פרק! בלי חפירות מיותרות, אני כל כך נרגשת לפרסם אותוווווו❤️
הסיפור הזה מוציא ממני תחושות של התרגשות שעוד לא ידעתי שקיימות בי!😂

~~

אל נכנסה הביתה, הלכה לעבר המטבח כדי למזוג לעצמה כוס מים. היא החזיקה את הפתק שעליו היה כתוב המספר של הראל חזק בידה וטמנה אותו בתוך כיס המכנס שלה.

בעודה הולכת אל המטבח, היא לא שמה לב לאמא שלה, ליב, שישבה בסלון.

״אל?״ ליב קראה לה, מה שהבהיל את אל.

״כן?״ הסתובבה על עקבותיה וחזרה אל הסלון.

״לא התקשרת אליי אחרי הבדיקה, הכל עבר כמו שצריך?״ עיניה הראו דאגה.

כל יום מחדש ליב חוששת שיקרה משהו. כל פעם מחדש היא קמה בפחד שהיום זה היום האחרון. היא מנסה לא להתייחס לעובדה הזאת, שבכל יום שעובר היא עלולה לאבד את בתה היחידה והאהובה, אך המחשבה שיום אחד היא לא תהיה יותר מקשה עליה לעזוב את זה במנוחה.

״כן, לא שונה מהרגיל.״ אל ענתה באדישות, הגרון שלה היה צמא וכל מה שהיא רצתה עכשיו זה לשתות מים.

״אז למה התעכבת?״ ליב נעמדה, התקרבה אל בתה הכה יפה, הניחה את שערה מאחורי אוזנה.

״סתם, לא משהו מיוחד.״ נאנחה והלכה למטבח לשתות את המים שהיא כה ציפתה להם. היא לא רצתה לספר לליב את האמת, שהיא פגשה במישהו והוא די מצא חן בעיניה, עקב העובדה שהיא בעצמה עוד לא יודעת מה לעשות לגביו.
אך היא החליטה שלבינתיים היא לא תחשוב על זה.