אהובות שלי! סורי שלוקח לי זמן להעלות פרק, אין לי בקושי זמן לכתוב. זאת תקופה של מתכונות והבגרויות לא נפסקות, אבל עכשיו היו לי כמה רגעים של שקט אז הנה לכן פרק!
וסתם שתדעו, שאני חושבת שאני מאוהבת בפרק הזה. מקווה שגם אתן תתאהבו בו בדיוק כמוני.
חייבת לציין שיש כל מיני חלקים קטנים ומעטים בפרק שלקחתי מהחיים הפרטיים שלי.
אז די עם דיבורים, יאלה לפרק❤️
~~
״אתה חייב כבר לחזור לדבר עם דניאל.״ אל אמרה להראל כשהוא עיין בתפריט המסעדה, שקל מה בא לו יותר; בשר או חלב.
״את יכולה לא?״ הוא נאנח והחליט שבא לו על בשר, עכשיו צהריים וההמבורגר בתפריט קורץ לו יותר מידי.
הם ישבו במסעדה עממית, חמודה. לא פנסית מידי ולא פשוטה מידי. בדיוק באמצע. השולחנות היו בצבע חום ועליהם מפה בצבע כחול-לבן, ניתן היה להסיק שבעלי המקום הם ציונים אמיתים או לפחות בעלי טעם מיוחד באומנות.
הם ישבו זה מול זה, בכיסאות די נוחים, שעליהם הייתה מין כרית נוחה שכזו. חלונות המסעדה היו שקופים וגדולים, מאפשרים להסתכל על הכביש הראשי מצד אחד ומצד שני על הצמחייה שמקיפה את המסעדה.
״הראל, אתם החברים הכי טובים. זה לא הגיוני שאתם שבועיים לא תדברו בגלל ילדה אחת.״ היא שילבה את ידיה, מתרכזת בפניו של הראל ומחכה שהוא יסתכל עליה חזרה ויפסיק להתרכז כבר במה בא לו לאכול.
נכון לבחור מנה במסעדה זה באמת אחד הדברים הקשים ביותר שאדם נאלץ להתמודד איתם בחייהם, כי הכל נשמע טעים וחבל שאי אפשר להזמין את כל המנות שבתפריט.
אבל שהראל שנייה יתרכז בשיחה עם אל שאותה הוא מנסה כל הזמן לעצור ולא לשוחח עליה.
במהלך כל השבועיים האחרונים הראל ודניאל לא דיברו.
זאת התקופה הארוכה ביותר שהם היו בריב במשך כל חיי החברות שלהם.
אל במהלך השבועיים האלו רק ניסתה לקרב ביניהם שוב, היא שונאת שאנשים קרובים אליה בריב.
כמו עם ההורים שלה, היו פעמים רבות שהייתה שומעת אותם רבים וזה היה גורם לה לתסכול. היא תמיד הייתה עושה הכל על מנת להשלים ביניהם, ולכן זה מה שהיא מנסה לעשות עכשיו עם הראל ודניאל.
YOU ARE READING
שְמוֹנֶה עֶשְֹרֵה - EighTeen
Romansa״אני אדאג שכל יום יהיה משמעותי עבורך.״ אמר לה, האמין בזאת ורצה לעשות הכל על מנת להצליח במטרה שהציב לעצמו. אך השאלה אם היא תסכים לזה. ~~ מה אתם הייתם עושים אם הייתם יודעים שהחיים שלכם מוגדרים בטווח מסוים של שנים? מה הייתם רוצים להספיק להגשים? סיפורה...
