שְמוֹנֶה עֶשְֹרֵה - EighTeen

פרק 31

סורי שתמיד לוקח לי שנים לעלות, אבל אין לי תמיד זמן! כן גם לי בא לבכות מזה!

אבל לפחות אני בסוף יב׳ ברוך השם!!!! ככה שיש לי כבר שקטטטטטט (פחות או יותר, או שבא לי למות בעצם?)

אבל הנה לכן פרקקקקקקקק!
אני בטוחה שתאהבו אותו.

~~

עברו עוד ימים.
עוד ימים שמתקרבים ליום הולדתה השמונה עשרה של אל.
עוד ימים שבהם כל רגע היה מנוצל מהבוקר עד הבוקר למחרת.

הראל עבר לגור אצל אל ואל עברה לגור אצל הראל. כל יום הם מחליפים מקום, נמצאים יחד כל היום. להראל לא אכפת שהוא מרגיש כבר דבוק לאל, הוא רוצה את זה, הוא רוצה לנצל איתה כל רגע אחרון שנותר לה, לא להרגיש שהיא הלכה ולא הספיק לתת לה את הכל.

״תראה,״ אל אמרה והצביעה על שרשרת בצורת מפתח שהוציאה אותה מהמגירה שלה.

״זאת שרשרת מיוחדת, לא סתם יש בה מפתח. יש פה משהו בחדר שהיא פותחת אבל בכוונה אני לא מתכוונת לגלות לך.״ היא אמרה וזרקה לו את השרשרת.

הראל תפס את השרשרת ביד אחת, ״מה, למה?״ הוא לא הוריד את עיניו ממנה, מסתכל על כל דבר שהיא עושה, על איך שהיא זזה, מתקרבת, מתרחקת, שם לב לכל פרט קטן.

״זה סוד, אתה עוד תגלה לבד. אני בטוחה.״ היא אמרה, התקרבה אליו והצמידה אותו אליה כשהוא יושב על המיטה והיא עומדת בין רגליו.

״אז למה את ככה משאירה אותי במתח?״ הוא לא הבין.

״כי אני יכולה.״ היא הוציאה לו לשון והוא מיהר לשאוב אותה לתוך הפה שלו, גורם לאל להתפקע מצחוק.

״די!״ היא לא הפסיקה לצחוק ולדחוף אותו ממנה כשהוא מנסה לקרב אותה אליו עוד יותר על מנת ללקק לה את הפנים.

״אתה פשוט משוגע.״ היא אמרה.

״נכון, משוגע עלייך.״ הוא אמר ואל נכנעה לבסוף ונתנה לו להתעלל בה כרצונו, הוא ליקק לה את כל הפנים בזמן שהיא עושה מבט חמוץ ושניהם צוחקים.

לבסוף הם התנשקו.

״אני אוהב אותך כל כך. אני לא מוכן לזה שתעזבי. אולי אני אתן לך את החיים שלי?״ הראל ליטף את פנייה של אל, מרגיש שדמעות עומדות לצאת מעיניו אך הוא מחזיק בהן חזק.