היי בנות אהובות שלי! חזרתי אליכן!
אני כל כך מצטערת שלא הייתי פה, רק שתדעו שלא עבר יום שלא הפסקתי לחשוב על מתי אני כבר אמשיך לכתוב, מתי אעלה פרק. כפי ששמתן לב די נעלמתי מהעולם.
אבל מה אפשר לעשות, ישר עם תחילת הלימודים דפקו לנו 3 מבחנים ו2 עבודות ענקיות, או בעצם 3? אני כבר לא זוכרת.. הכל כבר כל כך מבלבל ועמוס ולחוץ ואין לי זמן לנשום.
אבל הנה, הצלחתי למצוא טיפה של זמן ואיך אפשר לנצל אותו אם לא בכתיבה??????
אז אני שמחה לומר שחזרתי וב ג ד ו ל! שמחה לחזור אליכן אהובות, מקווה שהתגעגעתן לאל ולהראל ולא תכננתן עדיין איך אתן רוצחות אותי עם הסיום של הפרקים האחרונים, אז הנה במיוחד עבורכן, פרק ארוך שאני אוהבת מאוד!
תהנו❤️
~~
אל מצמצה את עיניים כדי לוודא שזה באמת הראל מול עיניה והיא לא מתבלבלת או הוזה. היא הסתכלה עליי בהלם. היא לא ידעה איך להגיב לזה ומה לומר. מה אומרים לבן אדם שנמצא מחוץ לדלת הבית בשעה שתיים וחצי לפנות בוקר שלא היה בכלל מושג שהוא בדרך לפה אפילו?
אל כיווצה את עיניה, ״הראל?״ קולה נשמע לא ברור.
״מה אתה עושה פה לעזאזל?״ שאלה בהלם.
הראל העיף את הבלורית שלו לאחור, ״הייתי חייב לראות אותך.״ קולו השיכור נשמע והוא צעד בצעדים זהירים על מנת לא ליפול לתוך ביתה של אל, שאפילו לא הזמינה אותו להיכנס לביתה.
כשהוא חלף על פנייה של אל, ריח האלכוהול הגיע לאפה של אל שהבינה שהוא שיכור.
״הראל אתה כולך שיכור, למה אתה לא חוזר הביתה לישון?״ שאלה, הרגישה לפתע שהוא כמו ילד קטן שצריך לשמור עליו. היא לא ידעה איך הוא גם מתנהג במצב של שכרות ולכן הרגישה אובר-דאגה אליו, לשים לב לכל דבר שהוא עושה ולבדוק שהכל טוב איתו:
YOU ARE READING
שְמוֹנֶה עֶשְֹרֵה - EighTeen
Romansa״אני אדאג שכל יום יהיה משמעותי עבורך.״ אמר לה, האמין בזאת ורצה לעשות הכל על מנת להצליח במטרה שהציב לעצמו. אך השאלה אם היא תסכים לזה. ~~ מה אתם הייתם עושים אם הייתם יודעים שהחיים שלכם מוגדרים בטווח מסוים של שנים? מה הייתם רוצים להספיק להגשים? סיפורה...
