שְמוֹנֶה עֶשְֹרֵה - EighTeen

פרק 11

בנות! חג סוכות שמח, שנה טובה וגמר חתימה טובה! סורי שלקח לי זמן לעלות פרק, אבל יב׳ מוציאה את כל החשק לחיות.
שמחה שוב לחזור ומבטיחה לא להיעלם לכל כך הרבה זמן פעם הבאה!

למרות שכבר אני הולכת להיעלם, שבוע הבא ביום שני אני נוסעת לפולין! אני מתרגשת ככ ברמות אחרות שאתן לא מבינות אפילו. אני הולכת להיות שם במשך שבוע, אז תצטרכו להתאפק מלהרוג אותי בנוהל.

אז ללא חפירות נוספות, אל הפרק!

גיא ויהל - הכל יכול לקרות💕

~~

צפצופים, רעשים לא מובנים, ריח מוזר, אך כה מוכר ועם זאת כל כך שנוא.
אם לא הבנתם עד עכשיו, כמובן שמדובר בבית החולים.

ליב, אמא של אל, למזלה של אל, בדיוק ירדה למטה להוריד את הזבל ושם גילתה את אל שוכבת על הרצפה חסרת הכרה. היא ישר זרקה את השקית אשפה הרחק ממנה, לא היה לה אכפת מכלום,

היא צרחה כמו משוגעת, "אל! את איתי? תחזרי אליי, יפה שלי!" בדאגות רבות.
ליב מודעת לעובדה שזו אמורה להיות השנה האחרונה בחייה של אל, והיא מפחדת שכל רגע היא עלולה לאבד אותה. היא רק מקווה כל הזמן שזה לא יהיה מבלי שהיא תספיק להיפרד ממנה.

מבלי לחשוב ליב מיד הזמינה אמבולנס והוא הגיע בזריזות לקחת אותה לבית החולים לבדיקות. כעבור כשלוש שעות בערך כעת ליב יושבת לצידה של אל, מחזיקה בידה ומחכה שתתעורר. היא ליטפה וסירקה את שיערה.

״יפה שלי, בבקשה תתעוררי." ליב אמרה כשדמעות חונקות את גרונה.

״בבקשה תגידי לי שהכל בסדר איתך, תקומי ותגידי לי את זה ואני אפסיק לחפור לך כמו שאת תמיד נוהגת לכנות אותי." גיחכה כשהדמעות מתחילות לזלוג לה על הלחיים.

״יפה שלי, את לא מבינה כמה שאת מדהימה." המשיכה לדבר לעצמה.

ליב כל כך אוהבת את אל, היא הבת שלה מין הסתם. אבל הקשר שלה אליה הוא הרבה יותר מורכב; הפחד כל הזמן לאבד אותה, הדאגות הרבות, החששות. ליב לא ידעה רגע שקט כבר שבע עשרה שנה. כל דקה שעוברת היא מרגישה את הלב שלה מתפוצץ.