שְמוֹנֶה עֶשְֹרֵה - EighTeen

פרק 21

בא לי כבר חופשששששששש יואו!
בא לי רק לשבת כל היום ולא לעשות כלום.
אולי חוץ מלאכול.

הנה לכן פרק אהובות!❤️

~~

הראל חזר לביתו, דומם מנוע ויצא מהמכונית. מתחיל לצעוד בשביל הגישה לביתו וכעבור מספר שניות פתח את דלת הבית ונכנס למשכנו.

בדרך כלל בשעות הצהריים הוא רגיל לשקט שיש בבית, אך להפתעתו היה המון רעש. אמו ואביו הסתובבו ברחבי הבית בלחץ, צעקו ודיברו בו זמנית עם אנשים בשיחת טלפון.

"מה הולך פה?" שאל את קלוד, הגנן, כשעמד מולו.

"הו," קלוד הוציא קול בפליאה כשראה את הראל עומד מולו.

"שלום הראל-ש-בונבון, מה קורה מתוק?" המבטא הצרפתי הכבד של קלוד נשמע, עושה להראל טוב על הלב כתמיד.
הראל תמיד צוחק מלשמוע את איך שקלוד מדבר, המבטא שלו כשהוא מנסה לדבר עברית תמיד מצחיק אותו, זה כזה חמוד בעיניו.

״הכל מעולה, אתה יכול להסביר לי מה הולך פה?" הוא השיב לשאלתו ולאחר מכן הגיע לפואנטה שלשמע הוא עצר אותו.

"וי וי, אביך ואמך עושים היום השקה בחצר של ביתכם למוצר מהעסק שלהם. מוי (=אני) גם לא כל כך בקיא בעניינים, קיבלתי הנחיות מהם מה צריך לעשות ואני עושה זאת! זה מתחיל ממש בעוד שעה, אתה מוכן?" קלוד הסביר להראל את הכל או בערך את מה שהוא יודע רק.

״מה? יש השקה? איך אני לא ידעתי את זה?" טונו של הראל עלה קצת ועצבים עברו לו בגוף.

הוא הרגיש שהוא פשוט לא חי בבית הזה, אין שיתוף ואין כלום. אפילו לא לזרוק מילה על זה שהולכים לבוא מלא אנשים לבית, שהוא צריך להתארגן.
זה רק עיצבן אותו יותר וכל מה שרצה היה לברוח משם בכוונה. אבל בגלל שהוא לא יעשה להורים שלו את זה למרות הכעס כלפיהם, הוא ישירות נכנס למקלחת.

כשיצא מהמקלחת הוא לקח את הטלפון והתקשר לדניאל שיבוא. הוא היחיד שהראל תמיד אומר לו לבוא לכל ההשקות האלו והאירועים האלו שההורים שלו עושים.
דניאל גם תמיד מתלהב מהם כי הוא חושב שזה פנסי-שמנסי שכזה והוא מת על דברים כאלה.

ועל הדרך זאת תהיה הזדמנות טובה להגיד לו להיפרד מרונה.

כעבור חצי שעה דניאל כבר התייצב בביתו של הראל בעודו לבוש בטוקסידו עם זר פרחים לצידו.

״בשביל מה הפרחים?" הראל לא הבין.

״האמת, בשבילך." דניאל השפיל את מבטו, הוא יודע לבד עד כמה שהראל כועס עליו ועל כל מה שקרה עם רונה, הוא כבר צופה את השיחה שהוא עומד לעשות לו והוא כבר מרגיש מתוסכל.