שְמוֹנֶה עֶשְֹרֵה - EighTeen

פרק 16

איך אני אוהבת שיש לי זמן לכתוב!!!!!!!! יש!

אז הנה לכן, עוד פרק, אז בלי חפירות מיותרות, יאלה לפרק!

~~

יום למחרת הגיע. אל התעוררה ממיטתה עם חיוך ענק על פניה בעודה נזכרת באירועי אמש.

היא יכולה לעשות וי אחד ברשימה שלה על נשיקה, כי היא סוף סוף התנשקה, וזה היה יותר מדהים מכל איך שהיא אי פעם תיארה לעצמה שהנשיקה שלה תהיה, ואם תהיה.

היא לא יכולה הייתה לדמיין נשיקה כזאת, מדהימה כמו שחוותה עם מישהו אחר. הראל עשה את הכל, הכל בזכותו.

היא שמחה שהראל למרות העקשנות שלה, התעקש יותר ובא עד אליה. זה רק גורם לה להבין שהיא לא הייתה צריכה להתייחס אליו כמו שהתייחסה, זה לא הגיע לו.
כי כמו שהיא לוקחת סיכון בכל היחסים האלו גם הוא לוקח סיכון, והאמת שהסיכון שלו יותר גדול מהסיכון שהיא לוקחת.

אתמול בזמן הנשיקה היא נתנה לעצמה לשכוח את כל מה שקשור בנוגע למחלה שלה, היא נתנה לעצמה להנות מהרגע בתוך זרועותיו של הראל.

אבל עכשיו שהרגע עבר והיא קמה ליום חדש לגמרי, כל הפחדים והחששות חזרו אליה.

היא אמרה לו בכנות שהיא רוצה אותו, היא באמת רוצה בזה ובכל מה שקשור אליו, אבל למרות הכל, היא עדיין לא סגורה על עצמה. היא עומדת למות עוד פחות משנה.
קשה לה להבין את המחשבה הזאת שהיא תיתן למישהו להתאהב בה, שהיא תיתן למישהו להיפתח בפניה ובסופו של דבר היא תשאיר אותו שבור כשהיא תעזוב.

אבל כרגע ליבה נוטה ללכת על זה עם הראל.

היום יש לה יום שלם לחשוב ולהגיע למסקנה אם היא מוכנה ללכת בדרך הזו של הסיכון או להפסיק את הכל כבר עכשיו.

היא מרגישה ששניהם נכנסו לזה,
נכנסו לזה חזק,
אבל אסור עליהם לעשות את זה.
זה מסוכן מידי.

״מאמי, את באה?״ ליב, אמה של אל, נכנסה לחדרה של אל לדאוג אם היא התעוררה. היום יש שוב פעם את הבדיקות הנוהליות שאל כל כך שונאת.

״כן.״ אל השיבה לליב כשהיא מסתכלת על עצמה עוד פעם אחת אחרונה במראה, רואה כיצד שערה הגלי נופל על כתפיה וממשיך הלאה לאורך גופה העליון. היא לבושה בטי-שירט רופפת בצבע בורדו עם כל מיני קשקושים שכתובים עליה מעל היא שמה ג׳קט ג׳ינס כחלחל וטייץ שחור, היא סידרה את שיערה ושמה אותו מאחורי אוזניה ואז היא יצאה מחדרה.