שְמוֹנֶה עֶשְֹרֵה - EighTeen

פרק 7

אמאלה אין לי זמן לכלום! בקושי את הפרק יכולתי לכתוב, אני מותשתתתתתתתתתתת

אז אחרי שכמעט הרגתן אותי או יותר נכון רצחתן אותי בדם קר על סיום הפרק הקודם, הנה לכן הפרק ובואו נראה מה הראל השיכור עומד לעשות עכשיו...

~~

הראל התנודד מצד לצד והראש שלו בהחלט לא היה בשיקול דעת. הראייה שלו הייתה מטושטשת, לדרוך על כף רגל אחת הוא בקושי הצליח ולמרות זאת הוא המשיך ללגום עוד מהבקבוק ואן גוך שלקח מהמסיבה, מכניס עוד מהאלכוהול לגופו, מטשטש עוד יותר את מחשבותיו וגורם לו לאט לאט לאבד יותר ויותר את הפוקוס והריכוז.

הוא הגיע אל ביתה של אל, אחרי דרך שהייתה אמורה לקחת בעיקרון חמש דקות, אך בגלל שהוא שתוי ולא במצב של לעמוד על הרגליים, לקח לו עשרים דקות להגיע אליה. ככל שהזמן עובר שליטתו העצמית של הראל הולכת ויורדת.

הראל מצמץ את עיניו כמה פעמים כדי לוודא שהבית שהוא הגיע אליו באמת הבית של אל ושהוא לא מתבלבל. הוא ניסה לשלוט על פעולותיו ועל מעשיו; האלכוהול שבדמו הקשו עליו לעשות זאת, לכן הוא השליך את בקבוק הוודקה שהיה בידו על הרצפה, הבקבוק התנפץ וכל תכליתו המעטה שנותרה נשפכה על הרצפה.

הראל הרגיש בסחרחורת קלה שחלה עליו, לכן הוא מידית נכנס לבניינה של אל והשתמש בקיר על מנת לאזן את עצמו.

״איזו סטלה יא ווארדי.״ גיחך לעצמו עם חיוך שתוי על פניו ולאחר מכן הוא בא לעלות במדרגות עד שפתאום קלט את המעלית מנגד אליהן, ומיהר להזמין אותה.

״חשבת שתוכלי להסתתר מפניי, הא?״ הצביע על המעלית באצבע מענישה ועשה לה מה שנקרא מעין ׳נו נו נו׳, לחץ על הכפתור והמעלית נפתחה בפניו.

אם הוא היה בשפיות שלו, הוא היה מבין שבעצם הוא לא יודע איזו דירה היא גרה וגם איזו קומה, אבל בגלל שהוא לא בשפיותו אלא תחת השפעת האלכוהול הוא פשוט לחץ על קומה כלשהי וחיכה שהדלת של המעלית תפתח בפניו שוב. אפשר לומר, מנסה את הדרך שנראית לו לכרגע הפשוטה ביותר.

למזלו, הבניין של אל בנוי אך ורק משלוש קומות. כך שכל מה שעליו לעשות הוא לעבור בין השלוש קומות ולחפש את השלט ׳משפחת רוס׳ על אחת מהדלתות. ומזל שאת זה הוא עוד הבין שעליו לעשות, ולכן הוא התחיל לעשות זאת, עבר קומה קומה, דלת דלת.
הוא היה שיכור, שיכור מאוד אפילו, אבל עם זאת המוח שלו עוד לא אכזב אותו לגמרי. עדיין יש שם איזה שריר שעובד ומציל אותו מלעשות פדיחות יותר ממה שהוא עושה גם ככה.