פרק 6 - רעה

6K 186 41
                                    

שאלת היום : באיזה תאריך אתם חוזרים לבית ספר?!

• • •

היא פאקינג רעה אבל בכל המובנים הנכונים...

• • •

אלנתן

כל האיברים הפנימיים והחיצוניים שלי בערו, הרגשתי כאילו היתעסקתי עם אש והיסתכנתי יותר מהכל. מה לעזאזל עשיתי?! נישקתי ילדה בת 17 שעוד שייכת לסהר אגם, מה לא בסדר איתי? אם הוא יישמע על זה זה הסוף שלי ואני קבור מתחת לאדמה עשרות מטרים. אבל איך אפשר להרגיש כל כך רע כשדבר כזה היה כל כך...טוב?

הבטתי בדרך המתחלפת וניזכרתי בנבו לפתע, הוא הסיבה שהייתי צריך לקטוע הכל וללכת ואלוהים יודע כמה קשה זה היה.

השעה הייתה חמישה לשתיים עשרה בצהריים וכבר הרגשתי שאני חייב לשחרר קיטור. אבל אף פעם לא מצאתי זאת בסקס חסר משמעות, אני מוצא את זה מעצבן ומעיק ונורא ילדותי וכשאתה בן 26 יש להאמין לי שזה משהו שנמאס לך ממנו.

כשאבא שלך יושב לך על הוריד למצוא משפחה זה חלק ענקי שנראה כמועקה למרבית חיי. אהבתי למרוד בדבריו ולברוח מהבית, ללכת למועדונים לשכור חדר במלון לי ולכל החברים שלי. המותרות שבגיל 18...

והכל נראה עכשיו כמו חלום שקשה להשגה אבל למען האמת...לא הייתי רוצה לחזור לאותם ימים.

במחשבות האלו הגעתי לחניית ביתו של נבו, מדומם את הרכב ויוצא ממנו במהרה.
אספתי את הטלפון והמפתחות, לפתע מרגיש כאב קטנטן בשפתיי ומיד תחושה מדגדגת.
שמתי את אצבעי והבחנתי בטיפת דם קטנטנה שהייתה לה שם ומיכאלה קפצה לי למחשבות. הנשיקה הייתה אגרסיבית, חזקה כל כך, היא נשכה את שפתיי ועכשיו זה גורם לי לצחוק כמו מפגר, היא בהחלט יודעת לנשק הילדונת הזו.

דפקתי על הדלת האדומה והוא פתח לי אותה במהרה, גורר את גופי פנימה וסוגר אותה בטריקה. "מה יש לך שרלוק? למה חשוך פה?" שאלתי בגיחוך קטן, זורק את דבריי על השולחן מעץ ומיתיישב על הספה, צופה בו אומר לי ליהיות בשקט עם ידו. כאשר התחלתי מעט להילחץ על מה שהולך כאן,
לא פחות מכמה דקות שמעתי את צעקותיהם הרמות של אורן ושל שלום. התחלתי לצחוק כל כך חזק כשכל האורות נפתחו וחשפו בפניי שלט ענקי שמראה את השם שלי עליו ומברך על מותו של צ'כי. כיף לדעת שחברים שלך תמיד תומכים בך, למרות שנבו הוא זה שהיה צריך לסדר את החוב מול צ'כי. הוא אמר שאתמול הוציא את הנשים שחטף מהמחסן ואת הכסף שגנב לחברה של נבו, ואז הכל שב על קנו.

"איחוליי, אתה רוצח אמיתי" אמר שלום, תפח על שיכמי כמו נבו ואורן והיתיישב לידי, מחלק לנו בירות מהשישייה שהוציאו מהפריזר.
לא יכולתי לחשוב על דרך טובה יותר לחגוג את כל העיניין הדפוק הזה, את כל הרצח הזה שאנחנו שותים עליו בירה. "מה קורה באמריקה, רוצח?" אורן שאל במעט צחקוק, סוחף אותנו איתו כשאני עובר כבר לבקבוק הבירה השני שלי. הנשימות שלי היו חדות וקצרות, כמעט מזכירות לי מצב שבו אני לחוץ או מפוחד, וזה קורה בעיתים נדירות. חייכתי חיוך לחוץ ושיפשפתי את ידיי בבירכיי, מה קורה באמריקה?

דחף מסוכןWhere stories live. Discover now