פרק 17 - כולם

3.7K 155 19
                                    

כולם לא חברים שלך. רק בגלל שהם מבלים איתך וצוחקים איתך, לא באמת אומר שהם שם בשבילך. רק בגלל שהם אומרים שהם שומרים לך על הגב, לא אומר שהם לא ידקרו אותך בו. אנשים מעמידים פנים בצורה טובה. קנאה לפעמים, לא שוכנת רחוק מהם. אז תדע את מעגלייך. בסוף היום, מצבים אמיתיים חושפים אנשים מזוייפים, אז תשים לב.

• • •

ברנדון

8:16

נשענתי על המכונית עם החבר'ה ודיברנו על דברים לא מעניינים. הניצחון של אתמול היה פקטור רציני לשיחה אבל משהו בזה עדיין לא עיניין אותי, מהסיבה הפשוטה שאני פשוט שונא כל בן אדם בחבורה הזו.
היסתכלתי על חניית בית הספר המלאה בילדים ומכוניות, מחפש בעיניי אחר סימן קטן שמיכאלה כאן וסוף סוף אוכל לשאול אותה את מה שאני צריך כבר יותר משבוע.

אני לא ממש יודע מה הקטע שלי ממנה, ומה המוח שלי רוצה מהילדה המקסימה הזו אבל אני בטוח שאם שמתי עליה את העין שלי...היא מיוחדת. היא כל כך יפה, ומיוחדת, ושונה והיא משהו חדש שלא הכרתי לפניי.
"ברנדון, אנחנו מתקדמים לכיתה אתה בא?" גרשון שאל אותי, שם את ידו על אחת מהבנות שצמודה אלינו ועצר לידי, הינדתי את ראשי לשלילה והם היתקדמו בלעדיי, חבורת חארות, אפילו אחד מהם לא הציע לחכות איתי אבל תמיד יהיה לי את דן, שאת האמת היה שם בשבילי עוד מכיתה א' כשבקושי ידעתי עברית אפילו.

"היי ברנדי" קול מוכר ויפה צילצל באוזניי, היסתובבתי במהרה בכדיי לפגוש בפניה של מיכאלה ובחיוכה הקורן. היא ניגשה אלי קרוב יותר וחיבקה אותי חזק בזמן שהרחתי את שיערה שהדיף ריח של תותים. ליטפתי את גבה בתנועות קטנות שגרמו לה להיאנח ולצחקק מעט. "היתגעגעתי אלייך, רציתי לדבר איתך באותו היום בקפיטריה אבל כבר הלכת לפניי שהספקתי"

"כן אני יודעת זה פשוט...בעיות של נערה מתבגרת" היא אמרה בציחקוק עדין, מסדרת את תיקה על גבה ולידה מתייצבת גאיה. היא מחייכת אליי בזמן שאני אומר לה שלום, ומיכאלה מסמנת לה בקטנה שתשאיר את שתינו לבד אך נראה שלוקח לה זמן להבין את זה..."אני הולכת לכיתה, מרצוני" גאיה אמרה, מנשקת את מיכה בלחי ומתחילה ללכת לכיוון חבורת בנות ששכנה בכניסה למקיף, ומשם הם התחילו ללכת לכיוון הכיתה בצחוק רועם.

"אז...יש לי משהו שאני חייב לשאול אותך כבר מיליון שנה!"

"באמת? מה זה?"

"אז יש איזו מס-" לפתע צלצול הטלפון שלה קטע את דבריי וברגע ששלפה אותו מכיס המכנס היא הייתה נראית כל כך מופתעת והביטה בי המומה. "אני חייבת לענות לזה, אני כל כל מצטערת רק שנייה"
הינהנתי בחיוך בזמן שהיתבוננתי בה מתרחקת ממני לאט לאט לכיוון הצימחייה שנמצאת בכניסה למתחם...

דחף מסוכןWhere stories live. Discover now