פרק 34 - היא

2.9K 151 44
                                        

Luis fonsi, daddy yankee - despacito.

היא לא הייתה עצובה יותר,
היא הייתה משותקת,
וליהיות משותקת,
היא ידעה,
שאיכשהו,
זה יותר גרוע.

• • •

מיכאלה

12:34

ירדתי במדרגות הוילה כשחיוך ענקי רקום על פניי כאילו היה תפור עליי. שמחה עילאית הורגשה בביטני התחתונה כשבורכתי בבוקר טוב מחבריי לשכבה שישבו בסלון בפיג'מות ואכלו את תכולת המקום לארוחת בוקר, את גאיה שהייתה במעט האנגאובר מאתמול בלילה ומצאה את עצמה שותה כדורים ואותי שהייתי שמחה מעל הגג.
אתמול בלילה היה הדבר שאליו ייחלתי יותר מתמיד. מההרגשה המדהימה של אלנתן נוגע בי והגופים שלנו הופכים לאחד ועד למילים שהפכו אותי לשלולית.

זה היה כמו להרטיב את שפתייך מחדש, כל פעם הרגשה קרירה עברה עליהן וגרמה לך לצחקק.
ככה זה היה בדיוק עם המגע שלו. כל פעם הייתי מרגישה אותו מחדש על גופי ולא מתאפקת בלנסות להיתאמץ להרגיש אותו שוב.
נעמדתי ליד גאיה וחיבקתי אותה חזק, מקבלת ממנה רטינה רגזנית בעודה בולעת את הכדור השני שלה להבוקר.

"למה את במצב רוח כזה מגעיל הבוקר?" היא שואלת בעייפות, גורמת לי לצחקק מהמראה המתוסבך אך המהמם שלה. "שמחה את מתכוונת?"

"מגעיל. אבל כן"

"זה מפניי שאתמול גבר שאיתו ארצה לבלות את שארית חיי הודה שהוא אוהב אותי, ועשינו אהבה כמעט כל הלילה!!"

"אז יופי בש- רגע מה?!" היא פערה את עינייה בהפתעה, נראית טיפה פחות מחוקה ממקודם.
היא כמעט ושברה את כוס הזכוכית בידייה כשהחזיקה בכתפיי בחוזקה, עוד רגע ומאיימת עליי עם מבטה המשוגע בעינייה לספר לה הכל כאן ועכשיו, ולא להחסיר פרט.
גם לא היתכוונתי. רציתי שכל העולם יידע על האהבה שלי ושל אלנתן, על המגע האסור שלנו ועם המערכת יחסים ההזויה שהקמנו לנו.
אך לא יכולתי לספר זאת לאף אחד, ללא אישורו כמובן. פחדתי להיסתכן בעובדה שינצלו אותו דרכי אנשים מסויימים, ומשום מה לא שמעתי יותר מהאדם הזה שאיים עליי לפניי כמה שבועות.

"אני אספר לך מאוחר יותר, אני רוצה להגיד ללכת לשבת עם כולם, זה בכל זאת עדיין שלושת ימי ההולדת שלי" אמרתי בחיוך גדול, אוספת שקית שוקו מהמקרר ועושה את צעדיי הצוהלים לכיוון הסלון, שם כולם ישבו וקיבלו את פניי בברכה.
אהבתי ליהיות מוקפת בסביבה שאני מכירה, אהבתי לדעת שלעוד אנשים אכפת ממני מספיק בכדיי לבוא וליהיות איתי. כולם הציעו שנפתח את המתנות שהם הביאו לי, וכל אחד לא יכל לחכות עד שאפתח את שלו. גאיה ומיכל, ילדה מיא 5 הלכו להביא את המתנות ששמנו במרתף, מניחות הר שלם של קופסאות ציבעוניות וכרטיסי ברכה מולי שרציתי לצלול לתוכן מרוב אושר.

דחף מסוכןWhere stories live. Discover now