פרק 56 - זעם

2.8K 130 25
                                    


Gotye - somebody that i used to know ft. Kimbra

זעם היה
טוב יותר מדמעות
טוב יותר מאבל
טוב יותר מאשמה עצמית.

• • •

10:10

הבטתי בהן באימה, יכולה להבין מכובדם הרב שהן מלאות לגמריי.
אלנתן קם מן המיטה בבת אחת, ממהר להגיע אליי כשהוא מתחיל לפתוח את פיו אבל לא משנה מה ינסה להגיד, זה הולך להישמע לי לא טוב.
"אני...זה לא כמו שזה נראה!"

"אלנתן, מה זה לא כמו שזה נראה?! אתה אמרת לי שאין לי שום דבר לדאוג לו! ופתאום יש לך שלוש מזוודות ארוזות!"

"מיכאלה...אני לא יכול להסביר לך מבלי שתעזבי אותי ותחשבי ששיקרתי לך"
זעמיי רתחו בתוכי כשהוא שם את פרצופו הקורבני, כאילו אני שאחראית לכל זה.
נגמרה סבלנותי כאן ואני מיהרתי לחזור לחדר בחזרה תוך כדי שהיתלבשתי בחזרה עם הבגדים שהבאתי.
אולי אני פזיזה מדיי, ואני באמת צריכה להקשיב לדבריו של אלנתן אבל אם יש דבר אחד שירשתי מאימי שעליו אני אך פעם לא פסחתי, זו את חמימות המוח שלנו.
שתינו כל כך רגזניות, מוכנות להיתנתק מהכל ולהרגיש רק לרגע הנפגעות במצב כדי שאיכשהו נצא מהמצב, אבל בסופו של דבר הכל יתהפך לרעתנו.

נעלתי את נעליי במהירות כשאספתי דברים רנדומלים שהיו שלי בחדר כשכל צעד שלי מלווה בהיתחמקות קטנה ממגעו של אלנתן שמתחנן שאקשיב לו, אבל כמו פסל אני נשארת שותקת.
ברגע שידי נחה על ידית הדלת, כל גופי הוטח עליה כשאלנתן נצמד אליי מאחורה, משאיר אותי עצבנית תחת גופו החסון שמונע ממני לזוז.
"תקשיבי לי לעזאזל!...המזוודות שראית היו בשביל מחר בבוקר, אני עוזב לאמריקה. אני מצטער שלא סיפרתי לך על זה מוקדם יותר מיכאלה אבל...פחדתי שתעזבי אותי איך שאספר לך את זה ותחשבי שאני שקרן. אני אתאהבתי בך, ולמרות זאת...אני חייב לעזוב. אם אני נשאר כאן אני רק פוגע בשנינו! אני פוגע בך! והעובדה שאני עוזב זה רק לטובתך!"

"אתה לא פוגע בי אלנתן! אין לך את הזכות לומר לי מה לטובתי! ושתדע שאתה זה שעושה לי טוב! אתה! אני לא יכולה לסבול אותך רחוק ממני...ועוד עכשיו? כשאני עם כל הזבל שהולך לי בבטן?!"

"אל תקראי לזה זבל!!"

"אני אקרא לזה איך שבא לי חתיכת בן זונה! אתה עוזב ומשאיר אותי להיתמודד עם זה לבד!
אני לא עושה את זה...אני לא"
באמירה זו הצלחתי להעיף את גופו ממני, מרגישה את החום שלו מתנדף מגופי כלא היה כשבאותה סירת מגע הרפאים גם שאריות הדמעות נגעו בלחיי ונעלמו גם הן.
יצאתי מן החדר בבכי חרישי מחדש, רצה לכיוון המעלית לפניי שמישהו יספיק לראות אותי ככה ונכנסת למעלית במהרה, לוחצת על כפתור הסגירה לפניי שעוד מישהו ייכנס וברגע שדלת אחת נסגרת סכר דמעות אחד נפתח...

דחף מסוכןWhere stories live. Discover now