פרק 29 - בעיה

3.2K 150 22
                                        

זו הבעיה בליהיות

האדם החזק

אף אחד לא

מציע לך

יד.

• • •

מיכאלה

3:15

ליבי החסיר עשרות פעימות בדקה אחת, גורם לכאב המפחיד הזה להופיע בחזי ולבהות באלנתן כאילו היה חייזר. לא הייתי מסוגלת להאמין ש...הוא יגיד לי שהוא אוהב אותי ושמיד לאחר מכן הוא יילך וייעלם לי מהחיים כאילו לא היה בהם אבל ידעתי, ידעתי שלא אוכל לתת לזה לקרות כל עוד אני חיה, אז עשיתי את הדבר היחיד שאני טובה בו...
תפסתי בחולצתו ומשכתי אותו אליי, עומדת על קצות אצבעותי ומגרה את שפתיו בשלי, מרגישה את עורי שמצטמרר תחת מגעו הנעים. הוא מזיז את שיערי מפניי כשאני יכולה להרגיש את נשימותיו הקרות על אפי, גורמות לי להעלות חיוך מהוסס לרגע שנעלם אחריי שנייה כשאני מצמידה את שפתיו לשלי, גומרת את האוויר בשנייה כשאני מקרבת אותו אליי כמה שיותר.

הנשימות הכבדות היתעצמו מרגע לרגע שלא יכולתי לשלוט בהן והדבר היחיד שרציתי עכשיו היה אותו ורק אותו, ללא הפרעה בעולם הזה.
העברתי את ידיי בשיערו החום, את אגודליי על תווי פניו החותכות ובסוף הנחתי אותן על כתפיו, מנסה כמה שיותר לקרב אותי אליי בעודו עושה את אותו הדבר כמותי ואפילו קשוח יותר.
ידו גולשת במורד מותני אל עבר פנים יריכיי, לופתת אותן בסביבה שגלויה לעין אבל אפילו מהשכנים שיכולים לראות אותנו נדלקים אחד על השנייה בשכונה לא היה לי אכפת, העיקר שאותה תחושה מעקצצת תימשך לנצח.
"אלנתן" קראתי בנואשות, מנסה להחזיק את העובדה שהבכי היה קרוב לקצות עיניי כשהייתי זקוקה לו מתמיד, בכל מובן.

ידיו החזיקו בישבני וליפפו את רגליי סביבו, גורמות להישתנקות קטנה לברוח מפי שניסתם מהר מאוד על ידי עוד נשיקה מעמיקה.
הוא מרחיק אותנו לאט לאט מהמדרכה החיצונית אל סמטה רחוקה שנמצאת בין הבתים, מטיח אותי בקיר ושם את ידו ליד ראשי, חזקה ותומכת. ירדתי מגופו והורדתי את חולצתו, מנשקת את בית החזה האלוהי שלו בעודו אוחז בקצוות שמלתי ולאט לאט מפשיל אותה ממני, חושף את ההלבשה התחתונה הפשוטה שלבשתי.
רגליי שוב מצאו את מקומן סביבו והייתי יותר משמחה להרגיש את איברו קרוב לשלי, פועם בשקיקה להיתאחד שוב.

פיו נוחת אל צווארי בעודו מפשיל ביד אחת את מכנסיו השחורים, נשאר בבוקסר לבן והדוק של קלווין קליין שמאז ותמיד אהבתי על בנים, זה גרם להם להיראות בלתי עמידים בפיתוי.
הוא הוריד אותם במהרה וכך גם תחתוניי רצו ליפול מעצמן והבגד היחיד שהיה על גופי היה החזייה שלי והדבר הבא שהרגשתי היה כאב חד ומגרה מפלח את דרכו בין יריכיי, גורם לי להוציא גניחה עמוקה ולנעוץ את ציפורניי בשריריי גבו. זזנו בקצב אחיד, הוא העמיד אותי על איברו בעודי נדחפת אליו כשאני לא מסוגלת יותר והופכת הכל למהיר יותר.
"מיכאלה..." גניחתו של אלנתן מילאה את אוזני גרמה לי לנשוך את שפתיי ולשרוט את גבו כשהוא לוקח פיקוד והופך את הכל למיוזע ולוהט, גורם לי להביט בו כמו על חיית פרא קשה להשגה.

דחף מסוכןWhere stories live. Discover now