דחף מסוכן

פרק 23 - עדיין

French montana - unforgettable ft. Swae lee.

אני עדיין אוהבת את האנשים שאהבתי, אפילו אם אני חוצה את הרחוב כדי להימנע מהם.

• • •

מיכאלה

יום למחרת

13:22

לקחתי את הדברים מגאיה, שמתי אותם שוב בחדר שלך

תודה אבא, אני צריכה ללכת השיעור מתחיל

אין בעיה, אני אוהב אותך

גם אני אוהבת אותך

מניחה את הטלפון על השידה, אני עושה את מאמציי הרבים בלנסות לקום מן המיטה, מיטה שלא ידועה לי. מביטה מסביב והכל נראה לי זר ומפחיד, לא מוכר ולא ידוע. רגליי ירדו ראשונות, נוגעות בריצפה המרופדת ולרגע יכולתי לנחש שאני בחדר באיזה בית מלון. החולצה שגדולה עליי בכמה מידות, תחתון שנדמה לי כבוקסר לבוש מעל התחתון הרגיל שלי ופחדתי רק לחשוב מי יכל להחליף לי אותו ואת הבגדים בכללי ולראות אותי כמעט ערומה.

עשיתי את דרכי לכיוון הדלת שהייתה על יד הטלוויזיה, מהצד השני היה אפשר לשמוע קולות גבריים שתקפו את גופי בחרדה ובפחד.
אז פתחתי מעט את הדלת, והצצתי החוצה, רואה מן סלון ענקי ולבן שמואר מקרניי השמש וגוף שרירי וחסון מתהלך בנימרצות.
התחלתי לחשוב שאם מישהו חטף אותי והוא נראה ככה, אני אסתדר בלי בעיה אבל עצם המחשבה שאני שבויה של מישהו, הרעידה לי את העצמות.
לפתע הגבר הזה היסתובב לכיווני, הגבר שהיתברר ליהיות הפנים המוכרות והמופלאות של אלנתן.

"מציצה הרבה זמן?" קולו נשמע בפיתאומיות, מבהיל אותי לקצרה וגורם לידי לדפוק את הדלת בחוזקה לראשי הכאוב ממילא. אנחת כאב מילאה את גרוני בעודי יכולתי לשמוע את אלנתן מנסה להחניק את צחוקו בזמן שהוא לוקח אותי מידי לכיוון הספה הארוכה והאפורה ומושיב אותי בעדינות.
"לא יפה לצחוק על עלמה במצוקה"

"אני לא רואה פה שום עלמה, על כך אין מצוקה"

"מצחיק. עכשיו, מה קורה פה? מה קרה אתמול בלילה? למה אני פה? שכבנו? למה אני לא לבושה בבגדים שלי? וכולי..."
השאלות נורו מפי בקצב מהיר, לא נותנות לי אוויר לנשימה בין מילה למילה וגומרות לי את החמצן בריאות. מביטה בו עושה את דרכו לכיוון העגלה המלאה באוכל ועלי כותרת של ורדים עליה, בעודו חושב על תשובות שיספקו אותי. "אחריי אתמול בלילה לא הרגשתי שנכון להחזיר אותך הביתה, אז הבאתי אותך לכאן. זו הסוויטה של המלון, זה רק זמני. לא קרה כלום אתמול בלילה, את בפמינסטיות רבה ושיכרון חושים דרשת להחליף לעצמך את הבגדים שהבאתי לך ולא לא שכבנו"