תגיד לי שאני הולכת למות
שהשמש הולכת להיתפוצץ
תגיד לי שהעולם ייגמר ושאין
שום דבר שאוכל לעשות בכך
בגלל שאם רק עוד פעם אחת
אני אשמע 'הכל בסדר'
אני א ת פ ו צ ץ.
• • •
מיכאלה
מכירים את הצליל הזה? הצליל הזה ששומעים בסרטים של נשיקה רטובה ועמוקה? הייתי יכולה להישבע שאני נמצאת בסרט כחול בגלל הנשיקות המפתות של אלנתן, גורמות לכל גופי ליפול לתהום דימיוני אבל הדבר היחיד שמונע ממני לפגוע בתחתית זה לשונו אשר מחזיקה בשלי וידו שלא משחררת ממותני.
גניחות קלות של חוסר אוויר נפלטו מפי והיה נדמה שזה רק דירבן אותו יותר כאשר הוא מושך בקוקו הארוך שלי וגורם לפי להיפתח יותר מכאב, מוליך אותנו באופן עיוור אל הרכב היוקרתי והטיח את גופח על דלת המכונית, גורם לגבי להיתקמר ולפי להיפתח יותר בפניו.
"אלנתן" מילמול קל לשמו יצא מפי, אצבעותיו החמות מרפרפות על ירכיי וסצינות מסרטים התחילו לרוץ בראשי כאשר אני לא מצליחה להחזיק את צחוקי...
"ממתי ניהיית כזו טעימה?" הוא אמר כשהוא היתנתק ממני, מלקק את שפתיו ונשק ללסתי פעם אחרונה לפני שנפרד ממני לגמריי.
הרגשתי כל כך נבוכה וילדותית, לא מסוגלת לחשוב כמו שצריך כשאני עדיין מסוגלת להריח את הריח הגברי שלו, ריח מבחיל של סיגריות אבל הבושם היוקרתי גרם לזה להריח כמו שיקוי קסמים שמושך כל איבר בי אליו.
הוא פתח לי את הדלת בקריצה מרטטית חושים וחיוך כובש שגרם לי להסמיק. הודתי לו בשקט, בספק אם בכלל שמע אבל נראה לי שהגיחוך המובהק שלו סיפק לי את התשובה. הוא נכנס לרכב מיד אחריי ומתניע אותו במהרה. ברקע היתנגנה מוזיקה עכשווית, שיר ששמעתי עוד מלפניי יום אבל את האמת שזה לא עיניין אותי השירים או האווירה, עיניינה אותי העובדה שאני מנסנ להעסיק את עצמי בכל מחשבה סתמית מפניי העובדה שאני יושבת באותו אוטו עם אלנתן. "מיכאלה, תספרי לי משהו על עצמך"
הוא אמר בזמן שידו ישבה בגבריות על ההגה ומדיי פעם הוא מעביר מבטים קטנים לשעון היוקרתי שנח על פרק כף ידו.
משכתי בכתפיי בצחוק דיי ברור, בטוחה לגמריי שמה שאספר לא יוכל לעניין אפילו פסיכולוג מקצועי והעובדה שהוא יקשיב לי תיהיה רק בגלל שישלמו לו. "מאיפה אתה מביא את השטויות שלך אלנתן?"
"להכיר אותך יותר זה שטות? ציפיתי ליום הולדת, שם אמצעי, זיכרון מביך, לא את סיפור הילדות שלך כי בינינו, שנינו לא מעוניינים בדברים כאלה"
"אוקיי...אז היום הולדת שלי הוא 10.5, השם האמצעי שלי הוא לב על שם סבא רבא שלי, וזיכרון מביך זה...שכשהייתי קטנה הייתי לוקחת את החגורה של אבא כל פעם שהייתי עצבנית ומכה את המיטה" היה לי חיוך זחוך ונבוך על הפנים בו זמנית, נזכרת בכל פעם שהעלו לי את העצבים והמיטה המסכנה שלי חוותה את הכל.
מביטה בו בקצרה ורואה את עיניו ממוקדות על פניי כשאנחנו עוצרים ברמזור שקרוב לאולם. האור האדום והבוהק סינוור את פניו וגרם לו להיראות כמו האדם העצבני הזה מהסרטים. עיניו הכחולות היתרוצצו לכל מקום בפניי וברגע שהניע את ראשו מצד לצד בצחוק רועם, ידעתי שאני שמחה לשבת עם הגבר הזה כאן ולספר לו אפילו לא שליש מחיי.
YOU ARE READING
דחף מסוכן
Roman d'amour**מקום 2 בתאריך 27.11.17* מיכאלה לא חוותה אהבה בחייה. היא לא יודעת מה זה ואיך לאהוב, אבל זה לא הפריעה לה. הורייה תמיד ייחלו שברגע שיגיע הזמן שלה, הזמן שתמצא את אהבת חייה, הם ייחלו שאותו גבר יהיה הטוב מכולם. בעל רמת השכלה גבוהה, מתוק עם נימוסים, א...
