הורד האדום

פרק 10

"הי לונה, מה קורה?" הוא שאל והתיישב מולי. בניגוד אלי, הוא לקח סלט, חביתה ויוגורט.
"אני בסדר, איך היתה המשימה?" שאלתי אותו, נזכרת בכך שהוא בחר במשימה להרוג להקת מפלצות קטנות מעופפות בעלות מקורים ממתכת. למה לעזאזל זכרתי את זה? אין לי שום מושג.
"זה היה בסדר, אני מניח" הוא אמר ומשך בכתפיו. "נשארו עלי כמה שריטות, אבל לפחות אני מסודר לחודש"
"כמה שילמו לך?"
"עשרים אלף, סכום יפה"
"לגמרי"
הוא חייך. "ומה איתך? כבר יצאת לאיזו משימה או משהו?"
"עדיין לא, אבל מחר אני יוצאת"
"בהצלחה"
"תודה"
המשכנו לאכול בשקט, וזה היה די מביך, עד הרגע שבו גאיה הגיעה.
"לוק!" היא אמרה והתנפלה עליו בחיבוק, ואני הבטתי בשניים באי הבנה. "חזרת! איך היה?"
"מעולה" הוא ענה והרפה ממנה. "איך היה הנאום של המאסטר?"
"אתה לא מבין מה קרה- " היא התחילה לומר, אבל אז היא כנראה סוף סוף הבחינה בי. היא העיפה מבט באוכל שלי ואז הביטה בפני.
"מה?" שאלתי.
"את אוכלת פנקייק?" היא שאלה.
"כן?" אמרתי, והיא מיהרה לקחת לי את האוכל. "הי!"
"את צריכה להתחיל לאכול בריא" היא אמרה והגישה לי סלט ירקות. "איך את רוצה שיהיו לך קוביות אם לא תאכלי בריא?"
"קוביות?" שאל לוק בשעשוע ואני הסמקתי במבוכה.
"בקיצור" התפרצה גאיה והתיישבה לידי. "התחרויות הולכות להתשנות, וכנראה שהשנה נצטרך להתחרות באזור מסוים ולהגיע לקו הסיום"
"כמו מין מירוץ?" הוא שאל והיא הנהנה.
"איך שניכם מכירים?" שאלתי לבסוף.
"את מכירה את לוק?" שאלה גאיה ואני הנהנתי.
"פגשתי אותו לפני כמה ימים ליד לוח המשימות" אמרתי. "ואיך את מכירה אותו?"
"מה זאת אומרת? הוא בן דוד שלי" היא אמרה ואני פערתי את עיני לרווחה. גאיה, הבלונדינית הבהירה עם העיניים הירוקות, קשורה איכשהו ללוק, עם השיער השחור המדורבל, העור השזוף והעיניים הכהות?
"כולם פה קשורים איכשהו, את תתרגלי לזה" אמר לוק, ואני בלעתי רוק.
"אוקי" אמרתי, וגאיה המשיכה לדבר על מה שאמר המאסטר. בשלב מסוים גם קאסי, הארי וניקו התצטרפו אלינו, וכולנו דיברנו אכלנו וצחקנו.
"אז כולכם הולכים עם לונה?" שאל לוק לאחר שקאסי הסבירה לו על המשימה שאליה אלך.
"אתה גם יכול לבוא" הציע ניקו, שהביט בלוק בהערצה. אבל גאיה הנידה בראשה.
"הוא לא יכול, הוא חזר רק היום והוא צריך לנוח"
"שטויות" חייך בנחמדות לוק. "אני יכול לבוא איתכם"
"יש!" אמר ניקו וחיבק את זרועו. "אתה יכול להגיד לקאסי והארי שיסכימו לי להתחרות השנה? הם לא מרשים לי!"
"למה?" שאל לוק.
"כי זה מסוכן, ולא נוכל להשגיח עליו" הסביר הארי וקאסי הנהנה.
"אבל הוא כבר ילד גדול" אמר לוק, וניקו הנהן בהסכמה.
"שמעתם? תקשיבו לו"
הארי הקשיח את מבטו. "כשתהיה האח הקטן של לוק תוכל להתחרות. אבל אנחנו מחליטים עליך עכשיו"
"ניקו, אם הם לא מרשים אז תקשיב להם בסדר?" לוק אמר אל ניקו שהביט בו באכזבה. "כמעט שכחתי, הבאתי לך מתנה"
"באמת?" עיניו של ניקו הוארו כשלוק הרים מתחת לשולחן שקית ובה מתנה עטופה בסרט.
"זאת מתנת יום הולדת מאוחרת, אני יודע" לוק אמר בזמן שניקו קרע את העטיפה. וכשהוא גילה מה היה בפנים הוא השתנק בהלם.
"מכונית על שלט!" הוא צעק בשמחה ופתח את הקופסא.
"מה אומרים ניקו?" שאל הארי.
"קול" הוא אמר בחולמניות, ואחיו נאנח.
"לא היית צריך לבזבז כל כך הרבה על מתנה" הוא אמר, אבל לוק משך בכתפיו בחיוך מתוק.
"רציתי"
קאסי כבר התיישבה ליד ניקו, ושניהם ביחד חיברו חלקים והפעילו את השלט.
"איזה מגניב!" אמרה קאסי כשניקו הסיע את המכונית קדימה ואחורה. "למה לא קנית גם לי אחד? היה לי יום הולדת לפני חודשיים"
"למה את אומרת שלא הבאתי לך?" הוא שאל ושלף שקית נוספת. עיניה של קאסי נצצו כשהוציאה חבילה שטוחה והחלה לקרוע מעליה את העטיפה. גם היא השתנקה כשגילתה מה בפנים.
"סקטבורד חדש! ובעיצוב שעוד אין לי!" היא אמרה בשמחה והתנפלה על לוק בחיבוק. "אמרתי לך כבר שאתה הדבר הכי חמוד שקיים?"
"אולי מליון פעמים" הוא גלגל עיניים בחיוך. "תנסי אותו"
"הי קאסי, רוצה ללכת לאולם האימונים ולהתחרות נגד המכונית על שלט שלי?" שאל ניקו וקאסי חייכה בזדוניות.
"אני הרבה יותר מהירה"
"אז בואי נעשה תחרות"
"בסדר"
הם לקחו את המתנות שלהם ורצו לכיוון המעלית. הארי הניח את ידו על מיצחו כאובד עצות, וגאיה חייכה בשעשוע.
"למישהו אולי יש יום הולדת בקרוב? לוק נחוש לבזבז את כל הכסף שיש לו" אמר הארי באדישות ואני הרמתי את ידי.
"לי יהיה יום הולדת. האמת, עכשיו כשאני חושבת על זה, זה יוצא בדיוק ביום הראשון של התחרויות" אמרתי בחשיבה.
"יש לך יום הולדת בעוד שבועיים ולא אמרת לי?" שאלה גאיה. "איזה עוד דברים את מסתירה ממני?"
"לא הסתרתי את זה, את לא בדיוק שאלת" השבתי. "וגם את לא אמרת לי מתי יום ההולדת שלך"
"בעוד שלושה חודשים ויומים" היא חייכה. "עכשיו תדעי לקנות לי מתנה"
"אני כבר רושמת ביומן" התלוצצתי.
"רעיון טוב" אמרה.
"הי גאיה, ראית את לואי בסביבה? היום זה היום שבו הוא הצטרף לאגודה ו- "
"תן לנחש" אמר הארי. "יש לך מתנה בשבילו"
"איך ידעת?" שאל לוק בציניות והארי חייך חיוך רפה.
"אולי גם לי יש יכולות על טבעיות, אני פשוט יכול לקרוא אותך כמו ספר" הוא אמר.
"יש לתופעה הזאת שם אחר, קוראים לה החבר הכי טוב" לוק הסביר והארי הנהן ברצינות מעושה.
"כנראה אחת מתופעות הלוואי היא לדעת מה החבר הכי טוב חושב, מעניין"
"נצטרך לחקור את העניין"
"מעניין אם נוכל לקרוא אחד לשני את המחשבות מרחוק"
"זה יהיה מגניב" אישר לוק.
"תתעלמי מהם, הם חיים על כוכב אחר כשהם ביחד" גאיה אמרה ואני חייכתי. זה דווקא היה חמוד לראות את שניהם מתלוצצים ביחד. הם אפילו גרמו לי להרגיש מעט קנאה, הלוואי שגם לי היתה חברה שאיתה אוכל להתלוצץ ככה ו'לחיות על כוכב אחר' כמו שגאיה אמרה.
"אז איפה לואי?" שאל לוק.
"הוא יצא, ביחד עם מתיו ואמא של לונה" הסביר הארי.
"אמא שלך?" לוק פנה אלי ואני הנהנתי.
"הם היו חברים של אבא שלי לפני הרבה זמן, אז כנראה שהם הכירו. אבל אמא אמרה לי שהם יחזרו בערב, וכבר שקעה השמש. אני דואגת"
"את לא צריכה" אמרה גאיה. "אמא שלך יכולה לדאוג לעצמה. וחוץ מזה, לואי ומתיו נמצאים איתה, היא בחיים לא תיפגע"
"צודקת" אמרתי, אבל בליבי עדיין דאגתי. אמא שלי עדיין צולעת מעט, והיא לא נרפאה לגמרי. היא צריכה מנוחה, ובמקום זה היא יצאה לחקור מה שזה לא יהיה. למה היא חייבת לא להקשיב למה שאומרים לה?
"חבל, רציתי להביא ללואי את המתנה עכשיו" לוק אמר בנימת אכזבה.
"מה קנית לו?" שאלתי בניסיון להסיח את דעתי.
"משהו יקר, אבל אני בטוח שזה יהיה שווה את החיוך שהוא יתן לי כשיראה את זה" לוק חייך. זה כזה חמוד מצידו לקנות משהו בלי לצפות לתמורה מאף אחד. הוא בהחלט בחור נדיב.
"עכשיו אנחנו במתח" אמרה גאיה. "תגלה לנו מה זה"
"תצטרכו לראות כשהוא יחזור" לוק אמר וגאיה נשפה אוויר ושילבה את ידיה בפרצוף רוטן שהצחיק אותי מאוד. "מדברים על החמור…" לוק הביט לעבר המעלית, ואני מיהרתי להסתכל לשם גם אני. לואי ומתיו נכנסו אל הקפיטריה בבגדים מלוכלכים וספוגים זיעה. שניהם ניגשו לקחת אוכל, ולאחר שלקחו את מה שרצו לוק נופף להם לבוא להתיישב בשולחן שלנו.
"איך היה בטיול?" שאל הארי ושניהם התיישבו.
"מסריח זה בטוח" אמר לוק וסתם את אפו. "עשיתם סיור במזבלה העירונית או משהו? הייתם יכולים לפחות להתקלח"
"היינו רעבים" אמר מתיו ונגס בשוק של עוף. לואי אכל באופן יותר מאופק, אבל היה ניכר שגם הוא היה רעב.
"איפה אמא שלי? קרה לה משהו?" שאלתי, ולואי הניד בראשו.
"היא בסדר גמור, היא פשוט נשארה באולם האימונים מסיבה כלשהי" הוא אמר ואני קמתי על רגלי.
"היא היתה בסדר? היא לא צלעה או משהו?" שאלתי ומתיו צחק בפה מלא בשר.
"היא לא נראת לי צולעת, להפך. לילי רצה הרבה יותר מהר ממני ומלואי ביחד, היא בהחלט בעלת רוח לחימה. מה שאומר ששנינו" הוא דחף מעט את כתפו של לואי. "צריכים להתאמן גם בריצה"
"אני חתיך, אז מותר לי להיות אצן גרוע. זה אחד מהיתרונות ביופי על טבעי"
"לא ידעתי שיש לך שתי יכולות על טבעיות. גם ביכולת הזאת אתה לא משתמש?" מתיו שאל ולוק נשך את שפתו כדי לא לצחוק בקול.
"אאוץ'" גאיה אמרה, והארי רק גלגל עיניים.
"אתה ממש קומיקאי" לואי אמר בחיוך מזויף ומתיו חייך בניצחון.
"אני יודע"
"לואי, כמעט שכחתי" אמר לפתע לוק ושלף שקית נוספת ממתחת לשולחן. כמה שקיות יש לו שם? "זה בשבילך"
"בשבילי? למה?" לואי שאל כשניגב את ידיו המלוכלכות במפית ולקח את השקית.
"היום זה היום בו בצטרפת לאגודה" לוק חייך. "ואני במצב רוח לתת מתנות"
"ילד, אתה תמיד במצב רוח לתת מתנות" אמר מתיו ולוק הסמיק.
"כן, חג המולד זה ממש היום שלך לזרוח" אמר הארי במבטא אלגנטי ומתיו גיחך. לואי שלף קופסא מלבנית שטוחה והעיף מבט בלוק. הוא פתח את הקופסא, ואז קפא במקומו.
"לוק, אתה לא נורמלי" הוא אמר בהלם, ולוק העביר יד בשערו בחיוך מוחמא.
"אני אקח את זה כמחמאה"
"אני רציני, אני לא יכול לקחת את זה" לואי בלע רוק והניד בראשו.
"מה הוא כבר קנה לך?" שאל מתיו והעיף מבט בתוכן הקופסא. "אין מצב"
"למזלי מצאתי חנות כלי נשק בדרכי חזרה, וכשראיתי את זה מייד חשבתי עליך"
"כמה רומנטי" חייכה גאיה בשעשוע.
"תשתקי גאיה" לוק אמר, וחיוכה התרחב.
העפתי מבט אל תוך הקופסא ולא הבנתי על מה כל המהומה. זה היתה חרב מתכת שנראתה רגילה למדיי. היתה לה כת עטופה בבד שחור, ובקצה הכת היה ציור של להבה בוערת.
"מה זה?" שאלתי.
"חרב אש, כמו שיש ללואי רק יותר חדשנית" אמר לוק.
"הדבר הזה עולה הון" אמר לואי והביט בלוק. "כמה שילמת על זה? אני אחזיר לך"
"אני לא מגלה סודות מקצועיים" אמר לוק והרים את ידיו.
"לקנות מתנות זה עסק מקצועי?" שאל מתיו.
"בדיוק" השיב לוק.
"אני לא יכול לקחת את זה" אמר לואי.
"אתה ועוד איך תיקח את זה, אחרת אני אעלב מאוד"
"ממזר אחר" הוא מלמל והביט בלוק. "עם כמה שאני שונא לקבל כאלה דברים, תודה רבה גבר, אני חייב לך"
"אתה לא חייב לי כלום" לוק נופף בידו לביטול. "במתנה על הקניה הגדולה קיבלתי משחזר זיכרון. עכשיו כשחושבים על זה, אולי אני אתן אותו לך" הוא לוק הביט בי ואני הסמקתי.
"לי?"
"יש לך יום הולדת בעוד שבועיים לא?" הוא שאל ואני בלעתי רוק.
"כן אבל- "
"אז זה סגור" הוא התפרץ לדבריי.
"יום הולדת? מזל טוב ילדונת" אמר מתיו, ואני הסמקתי אפילו עוד יותר. מתיו המפורסם איחל לי יום הולדת שמח! חשבתי שאני הולכת להתעלף במקום.
ניערתי את ראשי כדי להתפקס. "זה לא משנה עכשיו, אמרתם שאמא שלי באולם האימונים?"
"נטלי צריכה קצת זמן לבד לונה, עדיף שתתני לה להרגע מעט" אמר לואי ואני הבטתי בו באי הבנה.
"להרגע ממה? לאן כבר הלכתם?" שאלתי, אבל השניים שתקו ולא הגיבו. "לעזאזל עם זה, אני הולכת לבדוק מה איתה"
ולפני שמישהו מהם הספיק למחות, אני הלכתי לעבר מדרגות החירום וירדתי בהן במהירות. הגעתי לאולם האימונים וסרקתי אותו במבטי, איפה אמא שלי יכולה להיות? אחר כמה סריקות כושלות איתרתי אותה ליד שקי האגרוף, שם היא נאבקה בחוזקה באחד מהשקים בלי בד שעטף את מפרקי ידיה. היא נראתה עצבנית, כמה כבר עיצבן אותה? ניגשתי אליה לאט וכיחכתי בגרוני. היא הפסיקה לתת אגרופים והתנשמה והתנשפה כשפנתה להביט בי.
"הי לונה, מה קורה?" היא שאלה.
"זה מה שאני צריכה לשאול אותך" העפתי מבט במפרקיי ידיה האדומים. "נפצעת" אמרתי ואחזתי בידה. "אני אחפש את תאליה והיא תסדר את זה תוך שתי שניות"
"זה בסדר, אני רק אחבוש את זה" אימי אמרה ואני נאנחתי.
"אז איך היה? לאן הלכתם? מתיו ולואי מריחים כמו פח זבל אבל את לא מסריחה" אמרתי והיא חייכה.
"הם הפסידו לי בהתערבות, זה הכל, לא משהו שאת צריכה לדאוג לגביו"
"אז רק ביליתם?"
"מה את עכשיו? שוטרת?" היא שאלה ואני משכתי בכתפי. "כי זאת העבודה שלי"
"אני דואגת לך" אמרתי. "את מרגישה טוב? את בטוחה שהכל בסדר?"
"כן, אני מרגישה מצוין" אימי השיבה. "אבל כנראה שנצטרך להישאר כאן עוד כמה ימים"
"למה? מי רודף אחריך?" שאלתי.
אמא שלי הניחה יד על כתפי. "אני לא רוצה לערב אותך בזה, אני לא רוצה שתפגעי. אני, מתיו, אלאריק ולואי נפתור את זה, בדיוק כמו פעם"
"כמו פעם?" הבטתי בה בחשד והיא הסמיקה קלות.
"זה לא עניינך" היא אמרה. "כדאי שאני אלך להתקלח, אני ישנה בחדר שממול לשלך"
"את לפחות צריכה לומר לי מי פרץ לבית!" אמרתי כשהיא החלה להתרחק.
"אני לא צריכה לומר כלום" היא השיבה ואני הסבתי את ראשי בכעס. למה היא שומרת את זה בסוד? מה כל כך גרוע עד שהיא לא משתפת אותי? עשיתי משהו לא בסדר?  
לפתע קאסי חלפה על פני במסלול הריצה והסיחה את דעתי, ומיד אחריה היתה המכונית על שלט.
אימי נעלמה, וקאסי ניצחה בתחרות הריצה. יש לי הרגשה שאמא לא הולכת לאהוב את הרעיון שאני אלך מחר למשימה, אבל זה לא פייר שהיא יכולה לסכן את החיים שלה ולי אסור אפילו ללכת בהשגחת מבוגר אחראי ורציני.
הכוונה היא לקאסי.
מחר המשימה הראשונה שלי, וכל החברים שלי יראו אותי מבצעת אותה. אסור לי לפשל אם אני רוצה לגרום לסבתא להתגאות בי.